ספרי עיתון 77

מבט בקאנון החלופי שיצר הקול הפוליטי והתרבותי של הדור השלישי המזרחי

  רציתי שתדע   לשווא פחדת מהלא נודע.   תדע, לו היית רץ אחריי בנחלה של בנימין, הייתי עוצרת ומחכה.       "ספר שיריה של טל איפרגן הוא מסע שירי תעודי אל מחוזות הכאב, מסע נטול פתוס רכוב על חדות כתיבתה שמתרחש במקום בו 'הזרועות טועות' ורק השירה והלב יודעים. טל מזמנת אותנו אל חלקות נפשה. אנו מוצאים את עצמנו בחברת הילדה, הנערה, האישה הצעירה החולקת ערגה ואכזבה. מכל אלו עולה שירה אמתית שלא יכולה שלא לגעת". צביקה שטרנפלד

סָלוֹק הִסְתַּלֵּק צֵל צִלוֹ שֶׁל סָפֵק קָטוֹנְתֶּן עָלַי, שְׁנוֹת הַפֶּרֶךְ עַל כָּפּוֹתַי הַפְּשׁוּטוֹת עָנָן הַנָּאחְס יִשָּׁבֵר וְאֶשְׂמַח בּוֹ בּוֹכֶה, כְּרוּעַ בֶּרֶךְ   וְהִזְדַּקַּקְתִּי לִכְדֵי זַכּוּת אֱמוּנָה וְהָיִיתִי תַּמְצִית מְרֻכֶּזֶת יֵשׁ לִי שִׁיר מִשֶּׁלִּי, ז'וֹנְגְלֶר שֶׁל מִלִּים וְצַלֶּקֶת-סָפֵק, לְמַזְכֶּרֶת   לאחר שבשנים האחרונות התפרסמו שיריו בכתבי העת: עיתון 77, מקף ויקום תרבות, יצא לאור ספר השירה הראשון של רפאל הדר אורפלי, בהוצאת ספרי עיתון 77. השיר להלן, "תמצית מרוכזת", משקף את השימוש הייחודי של המשורר במשלבי שפה מגוונים ואת הנימה ההומוריסטית השזורה בשיריו.

שיריו של מאיר דדון מבטאים מתיחות בין העבר להווה היומיומי ובמערכות יחסים. המתח הזה מוליד שירים עזי ביטוי וישירים, שאינם מוותרים על ההקפדה האסתטית והלירית. הם נכנסים היישר אל הלב, ונשארים חרותים בו.  

חיה סדן כותבת את שיריה מתוך כמיהה גדולה לנחמה, נחמה שאבדה. אי אפשר לשוב לנחמה ההיא. היא משתקת בשלמותה ומחרידה באובדנה. מה שכן אפשר לעשות זה "לטלטל בעדינות את עריסת המילים" - כמו במלמול מזמורי תהילים - ומתוך המילים המתערסלות, ומה שמתערסל יחד איתן, לזוז קצת ולהשתנות. לא להיתקע בתוך אימת המצוקה, אלא להמתיק - במשהו - את הניגוד החד והחותך בין הנחמה והמציאות. והערסול הזה, שאינו אלא כתיבת שירה במיטבה, פירושו גם כעס ולכלוך. פירושו להגיד "לא" ליופי המושלם או לטוהר הגמור שניצב מנגד. פירושו לפגום בנחמה, וביומרותיה של שירת התפילה והתהילה, כדי להעניק להן יופי חדש ולהשיב אותן לחיים.   אלי הירש

פֶּרֶט הוא ספר שירים קצרצרים דמויי הייקו אך בעלי משקל וחרוז. הרי שניים מהם:   מָתוֹק לָעַיִן אוֹר שִׁפְעַת יָמִים חוֹלְפִים עַד בּוֹא הָאַיִן.   קוֹלָהּ קוֹלֵחַ - קוֹל קְלַרְנִית נוֹסֵק, גּוֹלֵשׁ, וּמִשְׁתַּלֵּחַ.

אורלי עסיס, ילידת 1982, כותבת שירה ופרוזה. זהו ספר שיריה הראשון. את יצירותיה אפשר למצוא בבלוג ”אמיגדלה באה לביקור פעם ביומיים”  

ארץ אחרת מאד הוא ספר שיריו השני של עמיר עקיבא סגל. ספר שיריו הראשון  "בשובי מן המילואים" יצא בשנת 2008 בהוצאת גוונים. על ספרו זכה במלגה למשוררים צעירים על שם רפי פרבמן ז"ל. רומן בהמשכים שכתב בשם "מערבה מכאן" פורסם באתר "המוסף" של בית אבי חי. שיריו ויצירותיו התפרסמו בכמה כתבי עת – "עיתון 77", "מעין", "מטעם", "שבו", "מאזניים", "זוטא", "שבילים", "קו למושב" ואחרים.

עפרה שלו היא אמנית רב-תחומית, והדבר ניכר במבטה השירי, המחפש סימני חיים בין "קפלי הבטון", הקשוב לתדרים דקים. שירתה של שלו היא פעמים רבות שירה ויזואלית וציורית, המתרגמת תמונות לשפה. יש בה איכות סינסתזית שמבטאת תמונה בעודה מציירת שיר ומתרגמת צליל, "אורבת לתדר שיפייס בין התבונה לקימוט הנפש". המבט פנימה והחוצה יש בו סכנה וכאב: "פעם במים חשוכים/ פגשתי נחש במעמקים ממנו פחדתי, הוא הביט בי מחוץ לגבולותי..."; פריצת הגבולות, במבט או במילה - "חוצה את האטמוספרה בלהב פני", מבקשת אחר הסכנה, פקוחה כליל למציאות ואינה חסה על המתבוננת, מבלי להפר את המנעד הלירי העדין, המדויק.  והמציאות (החל בלחם עם זיתים וכלה בעובדים זרים) והערנות לה מולידות את החיוך הדק:  "בולעת צפרדעים" וגם ערה לנשימה החד-פעמית. או, כפי שהיא כותבת בשורה היפהפייה והתמציתית - "שבת, ענן שחור, משפחה וסיגריה" – המעמידה תמונה חיה ורב-משמעית, סמלית וגם פשוטה לחלוטין.

"ריקוד הקולות" –  שירה צרופה אך גם מטלטלת . לפתוח את "ריקוד הקולות" בכל עמוד שהוא, להניח את העיניים על כל שיר שהוא ולקרוא. כל שיר מתקשר. כל שיר מדבר אל הקורא בצירופים מקוריים, פיוטיים, אך ישירים. לא פתלתלים, לא מתחכמים. אין שורות, שמבקשות לעשות רושם "אהה, ראו כמה אנחנו מתוחכמות. מודרניות. נועזות". השורות והשירים משוחחים עם הקורא ומשרים עליו אווירת נינוחות, קסם ועוצמה. הרבה קסם אך גם טלטלה . כמה קסם יש בחיבורים "ממוללת מלמלות של זמן", "באסם גופי / שחרורים מלקטים / מכף ידי"; "עטלפים מעצי השדרה / מתכשפים לנגדי" ; "והייתי נשובת בכדור פורח ". מלמלות של זמן; אסם גופי; יש והייתי מרהטת אותי; עת כלבים שיסו בה אהבה; אשה תלויה על וו העולם; מתכשפים לנגדי. צירופים וחיבורים מפתיעים,הטיות מלים מקוריות ואסוציאציות עתירות דמיון. ואיזו עוצמה יש בשורות: "אבני פנה רגומות / בידי קין. / אדם זועק מן האחת, / חוה מצלע השניה / והבל משתיהן". הסצינה המקראית הכה ידועה זוכה לראיה חדשה וחדה ומטלטלת בחסכון מילולי מירבי, כמעט בקמצנות, אבל באיזה ריכוז של כוח. שיר שהוא חדירה מרתקת אל בין הפערים שבסיפור המקראי: איך נרצח הבל? באבנים; איך הגיב אדם? זעק. מניין זעקה חוה? מן הצלע. והבל? הסיפור המקראי שכח אותו. אבל לא השיר של אורנה ריבלין – הוא זוכר וזועק איתו. שירה שמתכתבת עם שפע של מכמני תרבות, שנובעת ממצוקות אדם, שמתבוננת ביפי הטבע אך גם בכיעורו. "ריקוד הקולות" ספר שירה מקורי, יפהפה, עמוק ומשוחח עם כל מי שמבקש לשוחח עמו. הדיסק המצורף מעניק לשיריו נפח ועומק מוסיקליים, מעשיר את האווירה והופך את הקריאה וההאזנה לשעה של אמנות נפלאה, אך גם מטלטלת .

"וְקָם הָרוּחַ שָׁר הַגַּעְגּוּעַ בִּי וּבָךְ נוֹתָר מָקוֹם עֲדַיִן לְסִכָּה וְעוֹד סִכָּה אִתָּךְ גַּם עַל בִּרְכַּי חָפְשִׁי אֲנִי וְלֹא אוּבַךְ לֹא, אֵין זֶה הֶעָבָר, הֹוָה בֵּינֵינוּ הַזִּקָּה" "אהבת עולם" הוא ספר שירים (וסיפור קצר אחד) , סונֶטות ושירים אחרים - בן חמישה חלקים: שלושה שערים אחרי הסוף טמפו ג'וסטו מקרוב ומרחוק החסד שבכאן זהו ספרו הרביעי של המשורר נועם ויסמן. 

בספר זה מצוי מענה לאלה המחפשים מימד נשגב, ההולך ומתמעט בשירה הנכתבת היום. התפיסה הפואטית שלו נובעת מתשוקה אל המטפיסי וחותרת אליו דרך הקונקרטי: פעולות יומיומיות, מצבים ארוטיים והתבוננות בחפצים, בטבע ובחוויות רגשיות.   הספר, הששי במספר של ליטבסקי, הוא שלב במסע חקירה פנימי, היוצא מביוגרפיה כאובה אל שחרור ושמחה. הוא פותח בשירי אהבה, ממשיך בפנייה של מחילה והכלה במחזורי שירים המוקדשים לאב ולאם. מנושאים אלה הוא פונה אל הנמען הנעלם, שחווייתו היא המאפשרת את התהליך בשירי המחזור "מקדש מעט". החתירה אל נמען זה שזורה בשירים נוספים, שבהם הוא מתגלה לרגעים דרך מראות מאוטובוס נוסע, דרך צבעי עונות השנה ונופים, ומתוך תובנות פנימיות. בסיומו מציג הספר את חווית היצירה במחזור השירים "מעיין היפוקרנה". ביחס לספרי השירה הקודמים של ליטבסקי יש ב"אמוּת כנולדת" כתיבה משוחררת יותר, ועם זאת אין היא מוותרת על הצורה והלשון הציורית.

השער הראשון בספר "המאמץ להתעוררות" עוסק במדיטציה ומהלכו נע מחוויית הפרט אל הכלל. השער השני נוגע בהוויה הישראלית האישית, שמקורותיה בירושלים. השער השלישי יוצר מגע בין התפיסה הרוחנית הייחודית לנעמה ארז עם העכשווי שבו היא נתקלת במהלך הטיפולי, כמו אלימות במשפחה, פגיעוּת נפשית ועוד. השירים כתובים אמנם בלשון יחיד, אך הסאבטקסט מעלה את השלכות הפרט הבודד על המציאות.

סוד אפל הקשור בחייה של סבתו השנייה של דויד, אמה של רות, מאיים ומשפיע על המשפחה. דויד יוצא למסע לחקר העבר המשפחתי בעזרתה של ליה, בת דודו מצד אביו. שבוע ימים יחדיו הם יוצאים למסע בכבישי הארץ ונופיה, סקרנים לגבי סודות העבר, נמשכים זה לזו ונשאבים למסתורין שבדרכים בהן הם חולפים. קשרים רבים נשארים תלויים באוויר, אהבות רבות אינן יכולות להתממש, והכמיהה לקשר שורה על כל הדמויות ברומן, בעבר ובהווה. המסע המשותף של דויד וליה רווי חושניות: נופים, צבעים, ריחות וטעמים מתערבבים זה בזה, לעתים מתעתעים בקוראים, אך בסופו של דבר נוגעים בהם ומובילים אותם לפתרונות ותובנות.