"ריקוד הקולות" – שירה צרופה אך גם מטלטלת .
לפתוח את "ריקוד הקולות" בכל עמוד שהוא, להניח את העיניים על כל שיר שהוא ולקרוא. כל שיר מתקשר. כל שיר מדבר אל הקורא בצירופים מקוריים, פיוטיים, אך ישירים. לא פתלתלים, לא מתחכמים. אין שורות, שמבקשות לעשות רושם "אהה, ראו כמה אנחנו מתוחכמות. מודרניות. נועזות". השורות והשירים משוחחים עם הקורא ומשרים עליו אווירת נינוחות, קסם ועוצמה. הרבה קסם אך גם טלטלה .
כמה קסם יש בחיבורים "ממוללת מלמלות של זמן", "באסם גופי / שחרורים מלקטים / מכף ידי"; "עטלפים מעצי השדרה / מתכשפים לנגדי" ; "והייתי נשובת בכדור פורח ". מלמלות של זמן; אסם גופי; יש והייתי מרהטת אותי; עת כלבים שיסו בה אהבה; אשה תלויה על וו העולם; מתכשפים לנגדי. צירופים וחיבורים מפתיעים,הטיות מלים מקוריות ואסוציאציות עתירות דמיון.
ואיזו עוצמה יש בשורות: "אבני פנה רגומות / בידי קין. / אדם זועק מן האחת, / חוה מצלע השניה / והבל משתיהן". הסצינה המקראית הכה ידועה זוכה לראיה חדשה וחדה ומטלטלת בחסכון מילולי מירבי, כמעט בקמצנות, אבל באיזה ריכוז של כוח. שיר שהוא חדירה מרתקת אל בין הפערים שבסיפור המקראי: איך נרצח הבל? באבנים; איך הגיב אדם? זעק. מניין זעקה חוה? מן הצלע. והבל? הסיפור המקראי שכח אותו. אבל לא השיר של אורנה ריבלין – הוא זוכר וזועק איתו.
שירה שמתכתבת עם שפע של מכמני תרבות, שנובעת ממצוקות אדם, שמתבוננת ביפי הטבע אך גם בכיעורו.
"ריקוד הקולות" ספר שירה מקורי, יפהפה, עמוק ומשוחח עם כל מי שמבקש לשוחח עמו. הדיסק המצורף מעניק לשיריו נפח ועומק מוסיקליים, מעשיר את האווירה והופך את הקריאה וההאזנה לשעה של אמנות נפלאה, אך גם מטלטלת .