אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִזְבֹּחַ לְךָ דְּבַר-מָה אֲבָל אֵין לִי דָּבָר שֶׁאֲנִי יָכוֹל לוֹמַר עָלָיו שֶׁהוּא שֶׁלִּי וּמִשּׁוּם כָּךְ אֲנִי זוֹבֵחַ לְךָ עֲלִילַת דָּבָר. חֵפֶץ אֶחָד. לִכְאוֹרָה עֲלִילָה קְטַנָּה מְאוֹד אֲבָל בְּעֶצֶם אֵינְסוֹפִית. עִם הַחֵפֶץ בָּא הָאִישׁ שֶׁאָחַז בַּחֵפֶץ. שֶׁשָּׁמַט אוֹתוֹ. הָאֲדָמָה שֶׁאֵלֶיהָ נִשְׁמַט. הַיַּעַר הַנָּטוּעַ בָּהּ. הַשָּׁמַיִם. וְהַכּוֹכָב הָאֶחָד שֶׁכָּבָה כְּשֶׁהַחֵפֶץ נִשְׁבַּר.
עידו אנג'ל הוא סופר והמקים של חלל העבודה הראשון בארץ, "מיזנטרופ".
המילה העצובה קומקום הוא ספרו העשירי. קדמו לו:
"אולי יקראו לו יואל האמיץ" (נוער, סער)
"הסיפור של מיכאל" (רומן, אחוזת בית)
"ניק" (נובלה, אחוזת בית)
"ספר ילדים" (רומן, מודן)
"שירים נוראיים וגם שירים לא נוראיים וגם לא שירים" (שירה, עצמאי)
"3003" (נובלה שירית, עצמאי)
"רצח\בוים" (נובלה שירית כפולה, פרדס)
"ציפורים גדולות גדולות" (שלוש נובלות שיריות, בלה לונה)