מסע אנושי של אישה אל הודו שלה
סיפור מסעה של רינה בן-עמי אל הודו, מציג בפתיחות וכנות מעוררי השראה את הגלוי והנראה לצד הסמוי והנחשף במסעה הפנימי.
בשפה עשירה וייחודית, הופכת המחברת את המסע שלה למסע של כל אחד מאתנו. היא מפגישה אותנו עם נושאים כמו ילדות ובגרות, חופש וגבולות, ערכים וחלומות, מערכות יחסים בין האדם לעצמו ובינו לחברו. בפגישותיה את עצמה, מאפשרת לנו המחברת לפגוש גם את עצמנו, להישיר מבט אל אמיתות חיינו.
את סיפור המסע מלווים 65 משפטי אור - תובנות שהנחו את המחברת בדרכה, והם מאירים את דרכנו, תוך כדי קריאה. ב'סופו של דבר' היא מגישה לנו שש אמיתות חיים שיקלו עלינו בהמשך המסע.
כל אלה ועוד, הופכים את הספר לכזה שנרצה להחזיק בתיק, או על השידה ליד המיטה, זמין להושיט אליו יד ברגעים שנחפש מצפן ואור.
אני אמנם אתאיסטית קיצונית, ואין לי שום דבר משותף עם רוחניות. אבל מצאתי בספר כל כך הרבה משפטים שהזדהיתי איתם - כאמא, כמישהי שפעם אהבה מאוד מישהו, כאשה, כאדם.
את המשפט של רינה: ""לצאת מאיזור הנוחות"", אני משננת לעצמי כמנטרה בכל פעם שאני צריכה לשכנע את עצמי לעשות משהו, כשהגוף והנפש מייחלים רק לזחול למיטה ולהשלים קצת שעות שינה. וכשאני מצליחה לשכנע את עצמי, אני מגלה שהדבר שמנע ממני את שעות השינה, מילא אותי באנרגיות פי אלף ממה שהן היו ממלאות אותי.
בזכות רינה והמדריך לחיים שלה, הצלחתי למצוא את התחביב שאני מחפשת כל חיי, כשאני מסתכלת סביבי בקנאה ורואה איך רוב האנשים מצאו את שלהם. התחלתי לקחת שיעורי תופים, בגילי הלא צעיר (כרונולוגית בלבד), 43. וגם התחלתי לעשות הליכות, בלי לוותר, כמעט כל יום.
רינה היא המנטורית שלי, עוד לפני הספר. כשאני צריכה עצה, היא הראשונה שמקבלת ממני טלפון. עכשיו יש לי ליד המיטה מדריך רינה שלם, מוכן לשליפה בשעת הצורך. בכל זאת, לפעמים היא לא יכולה לענות לטלפון..."
אין ספק שאת יודעת לגעת בדברים הכי רגישים ביד מיומנת ומנוסה, כשל מי שמאה שנות ניסיון מאחוריו. זה לא רק כישרון כתיבה זו היכולת לגעת בנימים עמוקים ולהבין רגשות כמוסים.
בתקוה שתמשיכי לכתוב עוד יצירות כאלו מופלאות.
תודה רבה, סרוסי כרמלה."