עמוס עוז

את עמוס עוז אין צורך להכיר לקורא הישראלי, שכן, לא מעטים רואים בו את אחד מהגדולים בסופרי ישראל. כתביו תורגמו ל-45 שפות שונות, והדבר ממצב אותו כסופר הישראלי השני במספר השפות שלהן תורגמו סיפוריו וספריו. כתיבתו של עמוס עוז זיכתה אותו בלא מעט פרסי-ספרות נחשבים בארץ ובעולם (ביניהם - פרס ישראל בשנת 1998, פרס גטה בשנת 2005, פרס היינריך היינה בשנת 2008 וכן הלאה), מועמדותו אף הוזכרה, מספר פעמים, בהקשר של פרס הנובל לספרות.

 

עמוס עוז נולד בירושלים בשם עמוס קלוזנר לאביו, יהודה אריה קלוזנר שהיה ד"ר לספרות עברית ולאמו, פניה שלמדה היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטת פראג ובאוניברסיטה העברית בירושלים. התאבדותה של אימו כשהיה נער הטביעה חותם על יצירתו, כשהעיסוק בנושא יתמות ונטישה שב ועולה, כבדרך אגב, בספריו המוקדמים יותר. הנושא מגיע לשיאו באוטוביוגרפיה שלו "סיפור על אהבה וחושך", בו הוא עוסק, במפורט, באישיותה של אימו, בקשר ביניהם ואף בהתאבדותה.

 

בעוד שהגותו העיונית של עוז עוסקת בזהות הישראלית והציונית ובמחשבה המדינית-החברתית, ניתן לומר, כי בכל הנוגע לסיפורת (לדוגמה, בספר "הבשורה על פי יהודה" - 2014), חוויותיו הנוספות של עמוס לאורך חייו עיצבו את נקודת השקפתו והן משתקפות בסיפוריו ובספריו, כשהן קורמות עור וגידים ומשפיעות לא רק על הדמויות שבסיפור, אלא גם על מהלך השתלשלות הסיפור לכשעצמו.