שרית שמיר

שרית שמיר

כמעט רנסנס כמעט רנסנס שרית שמיר

  אֲנִי מְלַמֶּדֶת אֶת עַצְמִי לִהְיוֹת יָפָה לִמְתֹּחַ פַּס שְׁחוֹר וְדַק שיַּסְמִיךְ אֶת הַגַּבָּה לוֹמֶדֶת לְהַנִּיחַ לִפְּסְטִיק יָבֵשׁ שיְּשַׂרְטֵט שְׂפָתַיִם סְדוּקוֹת וְעָלָיו שֶׁמֶן דַּק לְמַרְאֵה רַךְ וְרָטֹב אֲנִי מְלַמֶּדֶת  אֶת עַצְמִי לִהְיוֹת יָפָה לְהַפְרִיד אֶת הָרִיסִים הַדַּלּוֹת בַּמְּסַקְּרָהּ שְׁחוֹרָה בְּשֵׂעָר  צָפוּף נוֹרָא לוֹמֶדֶת  לְהַנִּיחַ עַל תְּנוּך הָאֹזֶן  אֶת עָגִיל  הַפְּנִינָה להסיט אֶת הַשֵּׂעָר לְצִדִּי הַשְּׂמָאלִי - שעָגִיל  הַפְּנִינָה יֵחָשֵׂף, יִזְהַר לוֹ , יַאֲרִיךְ אֶת צַוָּארִי אֲנִי מְלַמֶּדֶת  אֶת עַצְמִי לִהְיוֹת יָפָה וּמִתְרַחֶקֶת אֶל שֶׁקֶט גָּדוֹל נוֹרָא בְּחִיּוּךְ מִסְתּוֹרִי שֶׁאֵינוֹ מְגַלֵּה אוֹתִי אֲנִי מְלַמֶּדֶת אֶת עַצְמִי לִהְיוֹת יָפָה וַאֲנִי כֹּל כָּךְ עֲיֵפָה   *   ספר שיריה החדש של שרית שמיר, סופרת ומשוררת  

הוספה לסל! קנייה מהירה
אהבתךָ היא לנצח אהבתךָ היא לנצח שרית שמיר

תמיד שמחתי לראות את "אבא'לה" על צג הנייד, תמיד אף עניתי לו בהתרגשות רבה. וגם הפעם. "זה לא אבא", היא השיבה, "שתבוא המשפחה." ברכב בדרך אל אבא כבר כיביתי את הרדיו אל דממה. עשרים דקות אחרי כן כבר ידעתי: אבא הלך אל העולם האחר. * למדתי כל כך הרבה על החיים לאחר שהלכת אבא, הבנתי שאדם זכאי לכול, גם לתאווה וגם לשקט גם לאמת וגם לשקר ואמת גם לטוב וגם לרע, אתה אמנם הלכת אבא שלי נפלא, אבל השארת בנו אוצר שלם של נתינה וטוב ואהבה וסיפור על היות האדם אנושי ולא עוד לא נשגב ולא נבחר אלא חי ומנסה להיות.  

הוספה לסל! קנייה מהירה
מכתבים בכריכה אדומה מכתבים בכריכה אדומה שרית שמיר

ישנו תא אחד בתוך לבי, ששמך מקועקע בו ומעוטר בגוונים אדומים, ולפעמים אני נכנסת לעשות בו סדר, מדמה עצמי מנקה, ממרקת את הזיכרונות המרהטים את כולו, מטאטאה את האסור והלא מותר שמהווה את קיומו. אני מניחה פרחים במרכזו על מנת לשמר אותו הכי יפה כמו שהראש שלי רוצה, צובעת מדי פעם תמונות חדשות על מנת להעשיר בו את כל הגוונים האדומים שמילאו את הרגישות האדירה. לפעמים אני מדמה אותי משאירה על השולחן העומד במרכזו של התא הזה תמונה מצולמת שתספר את הנאמנות לרגשות שלמדתי לאמץ בכל התקופה הזאת. "יש לי אהבה ענקית בפנים והיא אינה מותרת להפצה" ואני בכלל הייתי שירה שלך. מכתבים בכריכה אדומה -  בשפה בפיוטית נרקם רומן מכתבים שכותבת שירה אמנית פסלת לאיש המלווה את ליבה ובו היא פותרת את הפער שבין חיים של מציאות וחיים של יצירה.

הוספה לסל! קנייה מהירה
עת גופי אדע עת גופי אדע שרית שמיר

"עת גופי אדע", שמגיש בשירה אינטימית, יצרית ובשפה מטאפורית עשירה וחושנית, מצבי התבגרות של אישה-נערה ההופכת לאשה בשלה רגשית ונפשית, תוך התבוננות בשפת הגוף המתקלף ונחשף, עד שנדמה כי מדובר בישות נפרדת בפני עצמה. המשוררת מתבוננת דרך השירים בחקירת הגוף המתעצמת מתוך מצבים רגשיים, נפשיים ותהליכים אוניברסאליים  ונאספת אל מקום בו הגוף מדבר והנפש מקשיבה. "עת גופי אדע" החל להירקם מיד אחרי מות אביה של שרית שמיר, כשפרידת הנפש נדמה הייתה שהושלמה. אלא שאז החל הגוף לאותות זעקותיו בצורת "תחלואים" שהחלו להתמלא בתוכו. משם יצאה המשוררת למסע של חקירה והתבוננות בגוף: הגוף ודרכו לאהוב, הגוף ודרכו להיפרד, הגוף ודרכו לצהול, הגוף ודרכו לזעוק, הגוף ודרכו לנוח.

הוספה לסל! קנייה מהירה
שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה