שטפן צוויג

שטפן צוויג

מרד המציאות מרד המציאות שטפן צוויג

אלפי קילומטרים ומלחמת עולם אחת הפרידו ביניהם. כעת מצטיירת הזדמנות לממש את מה שנקטע באמצע...

הוספה לסל! קנייה מהירה
היה זה הוא? - שטפן צוויג היה זה הוא? - שטפן צוויג שטפן צוויג

מתחים, תהיות, מצבים קומיים וחששות, והכל באמצעים ספורים: שני זוגות, שני בתים ביער וכמה ניצבים

הוספה לסל! קנייה מהירה
אראסמוס מרוטרדם אראסמוס מרוטרדם שטפן צוויג

דמותו יוצאת הדופן של דזידריוס אראסמוס, ההומניסט והמלומד הגדול. ביוגרפיה בתרגום ראשון לעברית

הוספה לסל! קנייה מהירה
בלזאק בלזאק שטפן צוויג

ביוגרפיה של הסופר הצרפתי אונורה דה בלזאק, אחד מגדולי מעצביה של התרבות האירופית בדורו

הוספה לסל! קנייה מהירה
פחד פחד שטפן צוויג

בין יצרים למוסכמות חברתיות: נבכי תודעתה, מצפונה וסודותיה של אשה הלכודה במרדף-עצמי

הוספה לסל! קנייה מהירה
הכוכב מעל היער, לראות אישה הכוכב מעל היער, לראות אישה שטפן צוויגאנמארי שוורצנבך

ישנן יצירות שעצם העמדתן זו ליד זו עשויה לגרום לחוויה ספרותית נוספת, בוהקת בין שתיהן. כאלה הן הכוכב מעל היער שכתב שטפן צוויג בהיותו בן 23, אחד מסיפוריו היפים ביותר, לצד לראות אישה מאת הסופרת השווייצרית אנמארי שוורצנבך,  שכתבה בגיל 21 נובלה פורצת דרך בתמטיקה הלסבית שלה, כמו גם בסגנונה הספרותי. הנושא המשותף: רגע הולדתה של אהבה.   “כשרכן פעם פרנסואה, המלצר הצנום והמטופח בקפידה, מעל לכתפה של הרוזנת הפולנייה היפה אוֹסטרוֹבסקָה בשעת ההגשה, אירע דבר משונה. העניין נמשך רק שנייה ולא היו בו לא עווית ולא רתיעה, לא תנועה ולא תזוזה. אף על פי כן היתה זאת אחת מאותן שניות הטומנות בחובן אלפי שעות וימים." (שטפן צוויג, הכוכב מעל היער)   “לראות אישה: לשנייה אחת בלבד, בטווח הקצר של המבט, ואחר כך לאבד אותה שוב בעלטת מסדרון כלשהו, מאחורי דלת שאסור לי לפתוח — אבל לראות אישה, ובה בעת להרגיש שגם היא ראתה אותי, שעיניה תולות בי מבט שואל, כמו נגזר שניפגש על סף הזרוּת, על אותו גבול תודעה אפל וקודר." (אנמארי שוורצנבך, לראות אישה)

הוספה לסל! קנייה מהירה
מנדל של הספרים מנדל של הספרים שטפן צוויג

אל שולחן פינתי קטן בקפה ״גלוק״ הווינאי בתחילת המאה העשרים ישב יום-יום מהגר יהודי מרוסיה. תכירו: יעקב מנדל. מבוקר עד ערב נבר מנדל באדיקות טקסית, כשיכור השותה כוס אחר כוס של המשקה האהוב עליו, בספרים, בקטלוגים, ברשימות ובפתקאות, וחקק אותם בזיכרונו. העולם החיצוני ומאורעותיו היו זרים לו. אספני הספרים, החוקרים והסטודנטים עלו לרגל אל השולחן הפינתי בקפה, והאיש שזכר הכול מצא להם את מבוקשם. הזמן חלף. העיר וינה השתנתה, דור חדש התהלך ברחובותיה, ואף המשיך לשבת באותו קפה "גלוק". אבל מנדל כבר לא היה שם. מה עלה בגורלו?  כיצד לפענח את תעלומות חייו? זהו ספר על גיבור נשכח, שכוחו בזיכרונו המושלם וביכולת ההתמסרות המוחלטת לדבר אחד, וזהו גם סיפור על היזכרות בנשכח, על המציאות החיצונית המתדפקת, ועל המאה העשרים, שתפאורתה מתחלפת מהר יותר מגיבוריה, והם, כמו לקוחותיו הקבועים של בית הקפה המחודש, נעשים זרים למקומם ומיותרים לזמנם.

הוספה לסל! קנייה מהירה
עיני האח הנצחי עיני האח הנצחי שטפן צוויג

  שטפן צוויג, הסופר בעל אלף הפנים, כתב יותר משישים יצירות ספרותיות. בין הנדירות ביופיין ובסגנונן היא "עיני האח הנצחי" - אגדה מהודו הקדם בודהיסטית. השחקנים הם: מלך, עַם, מרחב על–זמני, בלתי מוגדר - ולפיכך גם עכשווי. הגיבור הוא לוחם ששמו ויראטא הנקלע לעבודה בשירות המלוכה. דרכו של ויראטא היא אפית, אך מסלולו לא רגיל והתפניות בו מהופכות: חייל - שופט - אסיר - נזיר - אדם פשוט. ויראטא מחפש יותר מכול את חירותו הנפשית ואת השחרור מכל אשמה. כל שלבי הנובלה נושאים מטענים קיומיים, פילוסופיים, עדינים. האנרגיה הספרותית נמצאת - בדומה לעלילה - בכוח ובשקט שמעבר למילים. “עיני האח הנצחי“ הוא טקסט חריג, “לילי“. קריאתו באיטיות עשויה להעניק הנאה שלווה ומסתורית, לעורר שאלות, וכמו ביצירות מופת מודרניות, לגלות אמת חמקמקה.

הוספה לסל! קנייה מהירה
העולם של אתמול העולם של אתמול שטפן צוויג

"אבל כל צל הלוא הוא ילדו של האור, ורק מי שיודע אור וחושך, מלחמה ושלום, עלייה וירידה, חי חיים אמיתיים." העולם של אתמול הוא תיאור מרתק ומרגש של תקופה שלמה שחרבה, סגנון ותפיסת חיים שאינם אפשריים עוד. בסגנונו הצח ובהיר המחשבה משחזר צוויג את חיי התרבות של אירופה במחצית הראשונה של המאה העשרים ואת הזעזוע האדיר עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה והשנייה. בעטו הנפלא הוא פורש את היריעה הרחבה של אירופה ששקעה ואיננה עוד, וקשת של אישים אשר גילמו את חיי הרוח והתרבות שלה, בהם הרצל, פרויד, תומס מאן, ג'יימס ג'ויס וארטורו טוסקניני. עם עליית הנאצים עבר צוויג לאנגליה, משם לארצות הברית, ולבסוף התיישב בברזיל, עקור משורש. העולם של אתמול הוא משל לטרגדיה של אנשי הרוח היהודים־גרמנים במאה העשרים - טרגדיה של אזרח העולם שנאלץ לחיות כיהודי נודד נצחי. את צוואתו סיים צוויג במילים: "אני מברך את כל ידידי; ולוואי ויזכו הם לראות את עלות השחר אחרי הלילה הארוך. אני שחסר סבלנות הנני ביותר, מקדים ללכת לפניהם."

הוספה לסל! קנייה מהירה
שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה