שטפן צוויג

תולדות חיים של נפש אלמונית, וידוי על סודותיה של אישה שאהבה נכזבת הכתיבה את חייה

סיפור קצר אחד מקפל בתוכו חיים שלמים של החמצה, חרטה ושיפוט עצמי

אלפי קילומטרים ומלחמת עולם אחת הפרידו ביניהם. כעת מצטיירת הזדמנות לממש את מה שנקטע באמצע...

ספר זה לא זמין לרכישה באתר

מתחים, תהיות, מצבים קומיים וחששות, והכל באמצעים ספורים: שני זוגות, שני בתים ביער וכמה ניצבים

דמותו יוצאת הדופן של דזידריוס אראסמוס, ההומניסט והמלומד הגדול. ביוגרפיה בתרגום ראשון לעברית

ביוגרפיה של הסופר הצרפתי אונורה דה בלזאק, אחד מגדולי מעצביה של התרבות האירופית בדורו

בין יצרים למוסכמות חברתיות: נבכי תודעתה, מצפונה וסודותיה של אשה הלכודה במרדף-עצמי

ישנן יצירות שעצם העמדתן זו ליד זו עשויה לגרום לחוויה ספרותית נוספת, בוהקת בין שתיהן. כאלה הן הכוכב מעל היער שכתב שטפן צוויג בהיותו בן 23, אחד מסיפוריו היפים ביותר, לצד לראות אישה מאת הסופרת השווייצרית אנמארי שוורצנבך,  שכתבה בגיל 21 נובלה פורצת דרך בתמטיקה הלסבית שלה, כמו גם בסגנונה הספרותי. הנושא המשותף: רגע הולדתה של אהבה.   “כשרכן פעם פרנסואה, המלצר הצנום והמטופח בקפידה, מעל לכתפה של הרוזנת הפולנייה היפה אוֹסטרוֹבסקָה בשעת ההגשה, אירע דבר משונה. העניין נמשך רק שנייה ולא היו בו לא עווית ולא רתיעה, לא תנועה ולא תזוזה. אף על פי כן היתה זאת אחת מאותן שניות הטומנות בחובן אלפי שעות וימים." (שטפן צוויג, הכוכב מעל היער)   “לראות אישה: לשנייה אחת בלבד, בטווח הקצר של המבט, ואחר כך לאבד אותה שוב בעלטת מסדרון כלשהו, מאחורי דלת שאסור לי לפתוח — אבל לראות אישה, ובה בעת להרגיש שגם היא ראתה אותי, שעיניה תולות בי מבט שואל, כמו נגזר שניפגש על סף הזרוּת, על אותו גבול תודעה אפל וקודר." (אנמארי שוורצנבך, לראות אישה)

אל שולחן פינתי קטן בקפה ״גלוק״ הווינאי בתחילת המאה העשרים ישב יום-יום מהגר יהודי מרוסיה. תכירו: יעקב מנדל. מבוקר עד ערב נבר מנדל באדיקות טקסית, כשיכור השותה כוס אחר כוס של המשקה האהוב עליו, בספרים, בקטלוגים, ברשימות ובפתקאות, וחקק אותם בזיכרונו. העולם החיצוני ומאורעותיו היו זרים לו. אספני הספרים, החוקרים והסטודנטים עלו לרגל אל השולחן הפינתי בקפה, והאיש שזכר הכול מצא להם את מבוקשם. הזמן חלף. העיר וינה השתנתה, דור חדש התהלך ברחובותיה, ואף המשיך לשבת באותו קפה "גלוק". אבל מנדל כבר לא היה שם. מה עלה בגורלו?  כיצד לפענח את תעלומות חייו? זהו ספר על גיבור נשכח, שכוחו בזיכרונו המושלם וביכולת ההתמסרות המוחלטת לדבר אחד, וזהו גם סיפור על היזכרות בנשכח, על המציאות החיצונית המתדפקת, ועל המאה העשרים, שתפאורתה מתחלפת מהר יותר מגיבוריה, והם, כמו לקוחותיו הקבועים של בית הקפה המחודש, נעשים זרים למקומם ומיותרים לזמנם.

  שטפן צוויג, הסופר בעל אלף הפנים, כתב יותר משישים יצירות ספרותיות. בין הנדירות ביופיין ובסגנונן היא "עיני האח הנצחי" - אגדה מהודו הקדם בודהיסטית. השחקנים הם: מלך, עַם, מרחב על–זמני, בלתי מוגדר - ולפיכך גם עכשווי. הגיבור הוא לוחם ששמו ויראטא הנקלע לעבודה בשירות המלוכה. דרכו של ויראטא היא אפית, אך מסלולו לא רגיל והתפניות בו מהופכות: חייל - שופט - אסיר - נזיר - אדם פשוט. ויראטא מחפש יותר מכול את חירותו הנפשית ואת השחרור מכל אשמה. כל שלבי הנובלה נושאים מטענים קיומיים, פילוסופיים, עדינים. האנרגיה הספרותית נמצאת - בדומה לעלילה - בכוח ובשקט שמעבר למילים. “עיני האח הנצחי“ הוא טקסט חריג, “לילי“. קריאתו באיטיות עשויה להעניק הנאה שלווה ומסתורית, לעורר שאלות, וכמו ביצירות מופת מודרניות, לגלות אמת חמקמקה.

"אבל כל צל הלוא הוא ילדו של האור, ורק מי שיודע אור וחושך, מלחמה ושלום, עלייה וירידה, חי חיים אמיתיים." העולם של אתמול הוא תיאור מרתק ומרגש של תקופה שלמה שחרבה, סגנון ותפיסת חיים שאינם אפשריים עוד. בסגנונו הצח ובהיר המחשבה משחזר צוויג את חיי התרבות של אירופה במחצית הראשונה של המאה העשרים ואת הזעזוע האדיר עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה והשנייה. בעטו הנפלא הוא פורש את היריעה הרחבה של אירופה ששקעה ואיננה עוד, וקשת של אישים אשר גילמו את חיי הרוח והתרבות שלה, בהם הרצל, פרויד, תומס מאן, ג'יימס ג'ויס וארטורו טוסקניני. עם עליית הנאצים עבר צוויג לאנגליה, משם לארצות הברית, ולבסוף התיישב בברזיל, עקור משורש. העולם של אתמול הוא משל לטרגדיה של אנשי הרוח היהודים־גרמנים במאה העשרים - טרגדיה של אזרח העולם שנאלץ לחיות כיהודי נודד נצחי. את צוואתו סיים צוויג במילים: "אני מברך את כל ידידי; ולוואי ויזכו הם לראות את עלות השחר אחרי הלילה הארוך. אני שחסר סבלנות הנני ביותר, מקדים ללכת לפניהם."

יותר מ-70 שנה לאחר התאבדותו של שטפן צוויג, מגדולי סופריה של אירופה בין שתי מלחמות עולם, רואה עתה לראשונה אור בעברית רומן מופלא ונוגע ללב שנמצא בעיזבונו. השנה היא 1926. מלחמת־העולם הראשונה הסתיימה אבל לא העוני הגדול. כריסטינה, צעירה ששכלה את אחיה במלחמה והתייתמה גם מאביה, מתגוררת בעליית גג עלובה עם אמה החולה. השתיים מתפרנסות בדוחק ממשכורתה הצנועה של כריסטינה, העובדת כ"סייעת דואר" באחד הסניפים הכפריים שבאוסטריה. יום אחד היא מקבלת מברק. כריסטינה מופתעת לגלות בו הזמנה לבלות עם דודתה ובעלה חופשה במלון פאר בשוויצריה. הדוד והדודה כבר שם, מחכים לה! הדודה, שמעולם לא פגשה את כריסטינה, היגרה לארצות־הברית לפני שנים רבות בעקבות רומן שערורייתי שניהלה עם איש עסקים עשיר. היא מיעטה לשמור על קשר עם משפחתה, אבל כעת היא חיה ברווחה ותשמח לשתף בה גם את שארת בשרה הצעירה. נערת הדואר קשת היום אורזת את מיטב בגדיה העלובים וחוצה לראשונה את גבולות ארצה לחופשה חלומית באלפים השוויצריים. על גג העולם היא מבינה לראשונה מה החמיצה, וכיצד המלחמה והעוני גזלו ממנה את עלומיה. כשהחופשה נקטעת באחת, וכריסטינה נאלצת לשוב לחייה הקודמים, שום דבר כבר לא יוכל לחזור ולהיות כפי שהיה. שטפן צוויג, הסופר והאינטלקטואל היהודי הנערץ, שספריו ראו אור בעשרות שפות ונמכרו במיליוני עותקים, נמלט מאירופה עם התחזקות המשטר הנאצי. על הרומן הנערה מהדואר עבד בשנותיו האחרונות. כתיבתו של צוויג הושפעה מפרויד, ואף בספר זה זוכה הגיבורה בניתוח מרהיב וחד של עולמה הפנימי על רקע המצב הפוליטי, החברתי והכלכלי ששרר באירופה. ברומן ניכרים היטב הנושאים שהטרידו את צוויג בשנים האחרונות לחייו, וקשה להתעלם מהמחשבה שצוויג שקל את הגורל שהועיד לגיבוריו באותם המאזניים שבהם בחן את גורלו שלו.