עידו אנג'ל

עידו אנג'ל

סופר/ת

המילה העצובה קומקום המילה העצובה קומקום עידו אנג'ל

ספרו העשירי של עידו אנג'ל

הוספה לסל! קנייה מהירה
ציפורים גדולות גדולות ציפורים גדולות גדולות עידו אנג'ל

שלוש נובלות שיריות, מזוקקות להפליא.

הוספה לסל! קנייה מהירה
רצח / בוים רצח / בוים עידו אנג'ל

רצח / בוים הוא ספר שאין מוצא ממנו. הוא מורכב משתי נובלות המונחות זו על גבי זו: על הצד האחד של הדפים מודפסת נובלה אחת, ועל הצד השני, במהופך, השנייה. הכניסה לזו היא היציאה מזו, ולהפך. שתי הנובלות מתנדנדות על קו התפר בין פרוזה ושירה. יותר משהן מספרות סיפור, הן נעות תנועה או מושכות צבע. הבית של שתיהן הוא רמת גן. ב"רצח" העיר הולכת ונעלמת בגלל רוצח מסתורי. ב"בוים" הולך הלב ומתכווץ. מתוך 'בוים': כל הדמויות חובקות את כריכת הספר ונושכות בה בשיניהן, כמו תאי הזרע שרק דפוס אחד חקוק על לוח מאווייהם: להפרות את הביצית הגדולה. חלקן קמו מעפר. חלקן נוצקו בתבנית דמויות מן העולם האחר (שהס מלדבר בו, משום שהוא איננו). וכולן טרם נֶהגו אל המסילה ועתידן נח כאד עמום על הסף. ורק אחת, לה שיניים חדות במיוחד, או שהיא הנחושה מכולן, ואולי סתם כך – מצליחה לכרסם בקרום ומזדחלת פנימה ומעברת את הדיו וזוכה להתלבש בשם ובזמן ובמילים. והשם הוא בוים. והזמן הוא עכשיו. ואלו המילים.

הוספה לסל! קנייה מהירה
3003 3003 עידו אנג'ל

אפשר לומר שהשתגעתי. שהכוכב שבתאי הכביד על לבי והכריע את שפיותי. שאופקו של ים הצער נשבר וכעת אין לשמש שלי מקום לשקוע. היא מרחפת מעל פני המים כמו חולת אלצהיימר ואומרת אינני יודעת, אינני יודעת.

הוספה לסל! קנייה מהירה
שירים נוראיים וגם שירים לא נוראיים וגם לא שירים שירים נוראיים וגם שירים לא נוראיים וגם לא שירים עידו אנג'ל

האם מותר לי לראות את הדברים כפי שראיתים? ונורא מכך, האם מותר לי לספרם? האם אפשר בכלל לומר, כמו מישהו אחר, "אני"? האם לא יתבעני אותו מישהו תביעת דיבה? אני מחליט: כך ראיתי את הדברים. אני מחליט: לא אספר. רק ארמוז. על בית שחיה הערמומי של אישה, שהיה פעם שעיר ופעם לא. שאחזה בסכינים וצחקה. לא אספר על הכבדים שטיגנה אמי בגבינת רוקפור. כלומר על איך טיגנה אותם. לא אספר על איך, בבית אחר, אבי שתק. ארמוז על הצבעים שהסתתרו בקירות חדרי ביום ופרצו מתוכם בלילה. אספר שהחבאתי מילים מתחת לכרית: "זאב אוויר", "רויטל", "אנגלית", "מכשפה". אבל לא אספר איזו כרית זו הייתה. אנקד את הרמזים ואז אסיר את הניקוד, שישאר בהם רק על דרך הגעגוע. איש בשם אמיר גניסלב יפריח ציפורים בלי שידע.

הוספה לסל! קנייה מהירה
ספר ילדים ספר ילדים עידו אנג'ל

אפרת ואורי, סופרת ומבקר ספרות, עומדים משני עברי הבטן ההולכת ותופחת של אפרת. ככל שהבטן גדלה, כך הם מתרחקים זה מזה. כל אחד מהם נושא איתו, כגיבנת, את ילדותו ואת משפחתו: אורי את הוריו, שזה שנים מתעקשים לא להיפרד למרות האיבה הגלויה השוררת ביניהם; ואילו אפרת נושאת את מחלת הנפש של אמה, שפרצה מייד אחרי שילדה אותה,ואת מערכת היחסים המורכבת והתלותית שלה עם אביה. היא מסתירה מפניו של אורי את העובדה שהיא אינה מצליחה לכתוב מאז ההיריון. בתווך, בין קירות הבשר הרכים, היכן שנפגשים הפחדים, מתפתלת תינוקת, וכל שלב בהתפתחותה מעמת את בני הזוג עם שאלות קשות. ברומן השני שלו משתכללת הכתיבה הספרותית המושחזת ופורצת הדרך של עידו אנג´ל, שמטפל באומץ בלתי מתפשר בנושאים רגישים ונפיצים שהם כמעט בבחינת טאבו בקרב החברה הישראלית. עלית קרפ, הארץ: "... זה ספר מאוד מעניין ומעורר מחשבה על זוגיות, על מקומם של ילדים בחיים והוא כתוב באומץ ובכנות. מעניינת במיוחד האמפתיה שאותה מצליח המחבר להפיח בלבו של הקורא באשר לגורלם של שני אנשים שאין לו שום חיבה כלפיהם."

הוספה לסל! קנייה מהירה
שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה