על שפע היש הנמלט על שפע היש הנמלט מחברים שונים

״בַּז רָעֵב חָשׁ קֹר תַּחַת כְּנָפָיו. כַּמָּה זָעִיר הַכֹּל, כַּמָּה צָעִיר קוֹל הַצְּלִילָה! לִצְלֹל, כֵּן, לִצְלֹל בְּעַיִן צְלוּלָה כְּבָרָק עַל שֶׁפַע הַיֵּשׁ הַנִּמְלָט.״ טוביה ריבנר, ״זקן בזוי, בז״   לכתוב כמו לצלול אל היש, אל החיים, אל הערותּ, אל השפע. לצלול בדייקנות, בדבקות במטרה, אל מה שבכל רגע עלול להימלט ולהימוג. הזמן נמלט וברק המילה ישיגוֹֹ. קול המשוררים הכותבים בערוב היום צלול וצולל אל תוך טרף הקיום, אוחז בו וחי בו עד השקיעה.  עם השקיעה מצטמצם המרחב הפיזי, ובה בעת נחשף מרחב פנימי של חירות חדשה. ההתכנסות בהווה מובילה להתבוננות אינטימית ברגע הנוכח והנמלט. אסופה זו באה להציג את תמונת הזיקנה כפי שהיא משתקפת בשירה שנכתבה בשלב זה של החיים. יש בה שירי פיוס ונחמה, שירי תקווה ועצבות, שירי געגוע ושירי אהבה, מאת 35 משוררים ידועים: צ'סלב מילוש, ויסלבה שימבורסקה, אלזה לסקר שילר,  יהודה עמיחי, חיים גורי ועוד.

הוספה לסל! קנייה מהירה
צעדים בשלג צעדים בשלג גרא גינזבורג

סיפורים ממחוזות ילדותו של המחבר בבלארוס, מלווים בציורים של איריס קובליו.

הוספה לסל! קנייה מהירה
אלה כרגע חיי אלה כרגע חיי דרור בורשטיין

ישנו החלום הזה, שהולכים עירומים ברחובות. לפרסם ספר שירה זה להגשים את החלום הזה. יש דברים שנעשים כל יום, ויש דברים שנעשים אחת לזמן רב. במדרש הזה חושבים שככל שזה לאט יותר זה סימן לבעיה. לפני החטא "הָיוּ הַמַּזָּלוֹת מְהַלְּכִין דֶּרֶךְ קְצָרָה וּבִמְהִירוּת". אולי האטיות היא תולדה של איזה חטא (כלפי עצמך), אצלי זה לקח 17 שנה מספר שירה אחד לשני. הספר הראשון שפרסמתי ב"אבן חושן" יצא ב-1999 והוא היה החמישי בסדרת ספרי המקור של ההוצאה. הספר החדש הוא הספר המאה בסדרה. 17 שנה הוא מחזור הזמן של כמה מיני ציקדות. את זה אני יודע משירת הייקו. יש ציקדות שממתינות 17 שנה באדמה, ואז מגיחות ממנה, שרות בקול מחריש אוזניים ואז מתות ונושרות לאדמה כחומר דומם. חלק גדול משירי הספר נכתב בבית או ממש בקרבתו, בעיקר בשדרות סמטס, וחלק אחר דווקא רחוק מאוד, בשטחים הפתוחים של מסצ'וסטס וסביבתה, לפני שלוש שנים. קייפ קוד, מישורי אילינוי, אגם ווֹלדן, הר וושינגטון, ורמונט. העלים החלודים, השלג הראשון, מֵי האגם הצלולים שצללתי בהם בעיניים פקוחות. הייתי שם ארבעה חודשים, חודשיים וחצי לבד. לאט-לאט המקום מחלחל ונכנס פנימה ומאפשר לך לבטא אותו. שירה היא עניין של עולם פנימי, אבל העצים אינם "בחוץ", גם לא המים. "'וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה' (בראשית ב, ה): כָּל הָאִילָנוֹת כְּאִלּוּ מְשִׂיחִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ; כָּל הָאִילָנוֹת כְּאִלּוּ מְשִׂיחִין עִם הַבְּרִיּוֹת" (בראשית רבה יג, ב).

הוספה לסל! קנייה מהירה
הלשון הגדולה של אמא הלשון הגדולה של אמא דלידה מסל-גורדון

"בזמן ההכנה נתגלתה בפני תמונה כבזמן סיאנס של הלשון הגדולה של אמא - היא מתבשלת לאִטה (רק רגע, לא רוצה פה שום אי-הבנות. לשון של פרה כמובן, ולא של אמא). היא מחוספסת למגע וחרוטה במעמקי לבי כקעקוע מתוך ספר המתכונים של דלילה". הלשון הגדולה של אמא איננו ספר בישול, והשירים שבו אינם מתכונים לשימוש במטבח, אבל חלק מהשירים שבו כתוב "בשפת הקונדיטוריה שהיא שפה אמהית וגבוהה מאד". בספר השירה עב-הכרס הזה מביאה דלילה מסל-גורדון אל השירה העברית את הסדר האמהי (כשם אחד משיריה) כפי שלא הובא מעולם. מן המרחב המצומצם-לכאורה שבתוך הבית, היא מפליגה בסירת נייר קטנה ובאה עד לב הים וחוזרת בה עד מגרת הלבנים של אמא עם החזיה הכחולה הגדולה. בדרכה היא פוגשת את איש האגוז ובת-הים הקטנה וגם את גנב הים ובד-בבד פוגשת גם את בני ביתה, את התור בסוּפר ואת קרעי ילדותה. הצער העמוק ביותר והצחוק הפרוע משמשים בשיריה בערבוביה. בספר חיים שירים קצרים וצלולים כגביש  בכפיפה אחת עם שירים ארוכים (ההופכים לעתים לשירה בפרוזה) המטלטלים וסוחפים עמם את הקוראים אל נבכי הדמיון ואל נבכי הנפש העמוקים ביותר.

הוספה לסל! קנייה מהירה
אובידיוס/ והיא הפכה ל... אובידיוס/ והיא הפכה ל... אובידיוס

מֶטָמוֹרְפוֹזוֹת (Metamorphoses, מיוונית: "שינויי צורות") היא יצירתו המפורסמת ביותר של אוֹבִידִיוּס, ומיצירות המופת הגדולות ביותר בתרבות המערב (ואולי גם הספר הקלסי הפופולרי ביותר באלפיים השנים האחרונות). זהו אפוס לא שגרתי בחמישה-עשר ספרים, שנכתב קודם ליציאתו של אובידיוס לגלות. היצירה היא אסופה בת עשרות שירי עלילה, הנשענים במידה כזו או אחרת על הסיפורים והמיתוסים של העולם הקלסי ושל המזרח הקרוב או שואבים מהם השראה, כשכל שיר נגמר, בפועל או ברמז, בשינוי צורה. היצירה מתחילה בבריאת העולם ונגמרת בהאלהה של יוליוס קיסר, שמת בשנת 44 לפני הספירה. אבל מה שקורה בתוך המסגרת הזאת הוא כל דבר חוץ מאפוס ליניארי רגיל. הקשר בין שירי העלילה הוא בדרך כלל מעגלי, ולפעמים אסוציאטיבי: הדמות הזאת נזכרת בדמות ההיא, שאנסה את הדמות השלישית, וכך הלאה וכך הלאה – עולם ומלואו של צללים, תאוות, הזיות ובלהות, עולם רוחש אֵלים, נימפות, ומי שהמציא את כל אלה: האדם.   תרגום חדש של שמעון בוזגלו

הוספה לסל! קנייה מהירה
כאן שוכב / מבחר אפיטפים מיוון העתיקה כאן שוכב / מבחר אפיטפים מיוון העתיקה שמעון בוזגלו

ביוונית עתיקה, כתובת על קבר נקראת "אֶפִּיטָפִיוֹס", "על הקבר", בעברית ובשפות אחרות המילה התקצרה ל"אֶפִּיטַף". מכל מקום, כדי לדייק, אפיטף הוא מה שנכתב על קבר, אבל אֶפִּיגְרַם, מה שנחקק (או נכתב) על אבן, הוא המונח הכולל והמקיף יותר, מפני שבמקרים רבים, שבהם לא היה מה לקבור – למשל ימאים שטבעו בים או חיילים שגופותיהם הושארו בשדה הקרב – נחקקו הדברים על מצבה, שהוצבה במקום ציבורי מרכזי.   מבחר אפיטפים מיוון העתיקה, בתרגום שמעון בוזגלו

הוספה לסל! קנייה מהירה
אנקראון / שותה אהבה אנקראון / שותה אהבה אנקראון

מבחר משיריו של אנקראון, מגדולי המשוררים של יוון העתיקה, בתרגום חדש וחי של שמעון בוזגלו.  

הוספה לסל! קנייה מהירה
טבורו של הלילה טבורו של הלילה טלי וייס

דובים   בְּתוֹךְ גּוּפְךָ מִתְחַבֵּא דֹּב גָּדוֹל. בְּלֵילוֹת חַמִּים יוֹצֵא הַדֹּב מִתּוֹךְ גּוּפְךָ וּבָא לְבַקֵּר אוֹתִי. כְּשֶׁחוֹזֵר הַדֹּב לְתוֹךְ גּוּפְךָ אַתָּה מִתְעוֹרֵר כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ מִמֶּנִּי מִתַּחַת לְעוֹרְךָ. הַלַּיְלָה חָלַמְתִּי שֶׁמִּתּוֹךְ גּוּפִי יוֹצֵאת דֻּבָּה גְּדוֹלָה וְהִיא כּוֹעֶסֶת מַחֲרִידָה בְּשַׁאֲגָתָהּ וְלֹא יָכֹלְתִּי לַעֲצֹר אוֹתָהּ. וּכְשֶׁחָזְרָה עִם קָרְבָּנָהּ יָדַעְתִּי כִּי לֹא אֶטְעַם עוֹד מִן הַדְּבַשׁ.   "טבורו של הלילה" הוא ספר השירה הרביעי של טלי וייס.

הוספה לסל! קנייה מהירה
חיי הטבסקו חיי הטבסקו דנה מרקוביץ

"חיי הטבסקו" הנו ספר שירה מינימליסטי, עכשווי ופונה אל החושים, ועם זאת ביטוי מרובד ולירי של חוויות ההתתבגרות, האהבה והכתיבה עצמה. יש בו מתח בין האישי והחברתי, עם הומור וקלילות יומיומית לכאורה שמחזקים את התהיות הקיומיות אשר בו. שירים רבים מתוך הספר התפרסמו במבחר במות ספרותיות, הוקראו בפסטיבלים וזכו לתהודה גדולה.     "סָגַרְתִּי אֶת הַדֶּלֶת שֶׁל הָעִיר וְלָקַחְתִּי רַכֶּבֶת הַבַּיְתָה..." נהגת הקטר של הרכבת הזאת היא דנה מרקוביץ. לפעמים זוהי רכבת הרים, לפעמים רכבת תחתית ולפעמים רכבת שדים בלונה פארק. אין מסילות ברזל מהודקות לקרקע בספר הזה. לא צריך שיהיו. דנה מרקוביץ מחביאה בקרונות הרכבת טונות של אירוניה, שקי דמעה ובעיקר דפים תלושים מיומן פרטי נוגע ללב. "חיי הטבסקו" היא קוראת לקבוצת השירים החזקים והמהודקים האלה ולא שוכחת לרגע שאותו טבסקו נמזג  תמיד תמיד לבלאדי מרי. לחיים.   רוני סומק

הוספה לסל! קנייה מהירה
שכחת סיסמא?

הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת מייל לשחזור סיסמה


שליחה