שירתו של עמיחי חסון היא מסע לירי בין עולמות־תוכן מפתיעים ואולי אף מנוגדים. בקובץ השירים מדבר עם הבית מנהל המשורר דיאלוג חי ואינטימי עם בית המדרש, עם האוהל הצבאי, עם התרבות הפופולרית ועם השירה הישראלית, בלשון שחוגגת את השפה העברית על כל עושר רבדיה. הספר נחתם במחזור שירים ביוגרפי־משפחתי הנע בין טריפולי, ניו יורק ותל אביב, ומציג תמונות נפש כנות, לעיתים עזות עד כדי חספוס, אך מלאות חמלה ואהבה.