בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים הפכה התעופה האזרחית, סמל הקדמה והחופש, לזירת טרור בין־לאומית. מטוסים נחטפו, מטענים הוטמנו ושדות תעופה הפכו למוקדי עימות גלובליים. חטיפת מטוס אל על לאלג’יר ביולי 1968 הייתה נקודת מפנה דרמטית, שסימנה את ראשיתו של עידן חדש: עידן שבו השליטה במטוס נוסעים הפכה לנשק אסטרטגי.
הספר שלפניכם חושף לראשונה את הסיפור המלא מאחורי הקלעים של המאבק בטרור האווירי; מאבק שעיצב מחדש את עולם התעופה ואת תפיסות הביטחון של מדינות ברחבי העולם. זהו סיפור על מרוץ מתמיד בין טרור לאבטחה, על החלטות שהתקבלו תחת לחץ קיצוני ועל האנשים שנדרשו להמציא מחדש את ההגנה על השמיים.
זהו גם סיפור אישי.
במשך יותר מארבעה עשורים פעל ד“ר מנחם “מנה“ בכרך בלב הזירה – כלוחם, כמפקד, כמנהל אבטחת תעופה וכאיש מקצוע שהיה שותף לעיצוב מערכי הביטחון בישראל ובארצות הברית. הוא כתב נהלים, הקים מערכים, הדריך דורות של אנשי ביטחון והיה עד מקרוב לאירועים ששינו את ההיסטוריה. מנקודת מבט ייחודית זו, המשלבת ניסיון מבצעי ומחקר אקדמי, הוא מציג ניתוח חשוב ומרתק של אחד האיומים המשמעותיים ביותר של העידן המודרני.
ד“ר מנחם “מנה“ בכרך הוא מומחה בין־לאומי לאבטחת תעופה, ללוחמה בטרור ולמבצעים מיוחדים. שירת שנים רבות בתפקידי פיקוד בכירים במילואים בצה”ל והגיע לדרגת תת־אלוף. בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת בר־אילן. במסגרת עבודתו שימש עד מומחה בפני הקונגרס האמריקאי לאחר פיגועי 11 בספטמבר, ועד מומחה בתביעות מרכזיות בתחום הטרור התעופתי בארצות הברית.
זהו סיפורו של הקרב על השמיים, ושל האנשים שנלחמו כדי להשאיר אותם בטוחים.
טעימה מהספר:
מבוא
"היסטוריה, כפי שנאמר לא אחת, נכתבת מתוך מאמץ מתמשך להבין את העבר. היא איננה חיפוש אחר אמת מוחלטת, שכן אמת כזו אינה קיימת, אלא ניסיון כן, שיטתי ומקצועי, להתקרב אליה. כל מחקר היסטורי הוא גם שיחה בין העובדות לפרשנות, בין הזיכרון למבט הביקורתי ובין החוקר לעבר שהוא מנסה לפענח. וחוקר, כמו כל אדם, מגיע אל המחקר עם עולמו, עם ניסיונו ועם האופן שבו הוא רואה את המציאות". גם אני.
לאורך יותר מארבעה עשורים מחיי פעלתי על קווי התפר שבין תעופה, ביטחון וטרור; כלוחם וכמפקד, כמנהל אבטחה וכמי שלקח חלק בהחלטות שעיצבו את תפיסות אבטחת התעופה בישראל ובארצות הברית. כתבתי נהלים, יישמתי מערכים, הדרכתי דורות של אנשי ביטחון ולעיתים מצאתי את עצמי במוקדי אירועים שהפכו מאוחר יותר למקרים בולטים בהיסטוריה של הטרור האווירי.
דווקא משום כך היה ברור לי מראשית הדרך שעליי להצהיר בגלוי: הספר הזה לא נכתב על ידי משקיף ניטרלי לחלוטין, אלא על ידי אדם שהיה שם, בתוך האירועים, ההתלבטויות, ההישגים והכישלונות. עם זאת, הוא גם נכתב מתוך אחריות מחקרית מלאה, מתוך ניסיון להפריד בין עובדה לפרשנות ומתוך מחויבות לאמת מקצועית.
כאשר החלטתי להפוך את החוויה הזו למחקר היסטורי עמדו בפניי שני אתגרים: האתגר הראשון היה הצורך להימנע מחשיפת מידע שעלול לפגוע בביטחון התעופה המודרנית — ידע מקצועי שעלול להגיע לידי ממשלות עוינות, ארגוני טרור או מפגעים בודדים. האתגר השני נגע בעצם נגישות המידע: בעוד שבארצות הברית נכתבו אלפי עמודים על אבטחת תעופה, רובם לאחר 11 בספטמבר, בישראל רוב החומר פשוט מסווג ומוסתר במכוון.
כדי להתמודד עם שני האתגרים הללו הגבלתי את המחקר לתקופה שבין 1968 ל־2018 — חמישים שנים שבהן השתנתה התעופה האזרחית לבלי הכר ושבהן נבנו תפיסות הביטחון שממשיכות להשפיע גם היום. במסגרת המגבלות יכולתי לתאר את התהליכים ההיסטוריים, את ההיגיון שמאחורי קבלת ההחלטות ואת צמיחתם של מודלים חדשים בלי לחשוף טכניקות הפעלה עכשוויות או פרטים מבצעיים רגישים.
הפער הגדול בחומר הישראלי נפתר בדרך אחת: ראיונות עומק עם מקבלי ההחלטות עצמם, שהיו שם בשעה שהתגבשה ההיסטוריה, ובהם טייסים, ראשי מערכי אבטחה, בכירי שב"כ, מומחים בין־לאומיים ומהנדסי מערכות. רבים מהם שיתפו לראשונה בתהליכים, במחדלים ובתובנות שהצטברו לאורך עשרות שנים.
המחקר שעליו מבוסס ספר זה מבקש למלא חלל ממשי. למרות חשיבותה של התעופה האזרחית לכלכלה הגלובלית ולחיי היום־יום של מיליארדי אנשים, מעט מאוד נכתב על התפתחות תפיסות אבטחת התעופה, על הקשר בינן לבין דפוסי הטרור ועל התרבות האסטרטגית הייחודית של המדינות המעצבות אותן.
הספר עוסק בשאלות שלא נשאלו די הצורך:
כיצד מתהווה "תפיסת אבטחה"?
מדוע ישראל וארצות הברית פיתחו מודלים שונים כל כך אף שהן מתמודדות עם אותם איומים?
כיצד שינוי טכנולוגי או תפיסתי משפיע על דפוסי הטרור עצמם?
ומה קורה כשארגוני טרור מזהים פרצה במערכת שאיש לא חשב עליה?
הספר מציג לראשונה שלושה מודלים מרכזיים וחדשניים שנולדו במהלך חמישים שנות מאבק:
"מודל הכבודה" האמריקאי.
"המודל האנושי" הישראלי.
"המודל האוניברסלי המשולב" — גישה חדשה שנולדה מפיגועי טרור כנגד התעופה האמריקאית בשנים 1985–1986.
מעל הכול, הספר מבקש להאיר תחום שברובו נותר נסתר מהעין הציבורית: המתח המתמיד בין טכנולוגיה להתנהגות אנושית, בין שדה תעופה כמרחב ציבורי לבין שדה תעופה כיעד טרור ובין ציפיות הנוסעים לחוויית טיסה מהירה ונוחה לבין הצורך להגן עליהם מפני האיום הבא, שתמיד נמצא צעד אחד לפנינו.
הסיפור של אבטחת התעופה הוא סיפור על מאבק בין תפיסות עולם, בין מדינות ובין תרבויות; זהו סיפור על טרור המשתנה ללא הרף ועל האנשים שפעם אחר פעם נדרשו להמציא מחדש את הדרך להתמודד איתו.
זה הסיפור שבאתי לְספּר.