בוקר אחד מתעורר ד"ר יהושע רדלר, מרצה לספרות עברית, ומגלה שהפך לד"ר יהודית רדלר. אבל למעט הוא עצמו, הכול נשאר כפי שהיה. הוא נכנס למכונית, מתניע, מקלל, נוהג מהרחוב שבו הוא גר אל האוניברסיטה. בסך הכול, העובדה שקם עם מערכת רבייה שונה היא משנית לעומת העיכוב מורט העצבים בחוזה להוצאת ספרו הבא.
סיפורה של יהודית רדלר נמסר בקולו המובס והשנון של פרח אקדמיה נובל, המשקיף על ההיררכיה המוסדית מתחתיתה. הוא פורשׂ עולם שוקק של תשוקות ובגידות, שבו תענוגות הבשר ממפים את יחסי הכוח, והאירועים המסעירים ביותר נפרטים לגינונים בירוקרטיים ומשחקי חצר.
החוג לספרות מצטייר ברומן כמקום שמשכלל את הציות למדרגת אמנות, ומעוות בהדרגה את נשמותיהם המתכווצוֹת של סריסיו.
בפרוזה וירטואוזית ובהומור פראי, מתן חרמוני מעצב קרנבל פרוע של יצרים ותאוות, שהוא בעת ובעונה אחת גם ריקוד מתואם להחריד של אדונים ומשרתים.
שפילפוגל, שפילפוגל הוא ספרו הרביעי של מתן חרמוני, חתן פרס ברנשטיין ופרס ראש הממשלה. ספריו הקודמים - "היברו פבלישינג קומפני", "ארבע ארצות" ו"ג'ון טרבולטה ואני" - זכו לשבחי הביקורת.
"יש בו חוש הומור וחוש סאטירי (זו לא סאטירה דווקא "על האקדמיה" או "על החוג לספרות עברית" – אלא יחס סאטירי מנמיך עקרוני לעולם, מעין זה שישנו אצל הסאטיריקנים הגדולים) מעולים. לא צחקתי כך בספרות העברית מאז "הרוצחים" של דרור בורשטיין". (אריק גלסנר, מבקר חופשי).