"התחלתי לכתוב מחזות בגיל 16 - כשביקשתי לבטא את חוסר הצדק שחשתי לגבי האופן שבו החברה - במקרה זה הנערים והנערות עימם גדלתי - נהגו בי. העיסוק הישיר בי היה לי כואב מדי ולכן גנזתי את המחזה שכתבתי, שהיה צריך להיות 'אנטיגונה' בזוית הפוכה."
"לעולם התיאטרון חזרתי רק כשעברתי לתל אביב - וב"תיאטרון החדר" בהנחייתו של אמיר אוריין יכולתי למצוא ביטוי למערבולת הרגשית שחשתי. שני המחזות הללו, עושים משהו שהתיאטרון הרגיל לא מעז לעשות - לעסוק בסוגיות ההווה."
"התחלתי לכתוב את המחזה על כהנא עוד בשנת 2009 - הוא יצא בסופו של דבר (תודות לשותפיי ליצירתו - אלעד שרעבי הבימאי ואברהם שלום לוי השחקן) מאוד שונה משתכננתי, אבל במידה מסוימת הייתה בו נימה של חיזוי העתיד. כשכהנא אומר, כאשר הוא מדמיין את שיבתו שלהצית ערבי לא יהיה חדשות - הדבר נכתב לפחות שנה לפני "צוק איתן" והמאורעות שהובילו לפריצתו. איש לא רצה לעזור לי בהפקתו, ובסופו של דבר אני שמח שהצלחתי להפיקו. הוא רץ בהצלחה בצוותא חודשים ארוכים ועודנו מועמד לפרס 'קיפוד הזהב'"
"המחזה 'לנשום בספירה לאחור' נכתב בזמן מבצע צוק איתן, כשחשתי משותק יצירתית ומעשית. תחילה הוא נכתב בהשראת המוזיקה של רונה קינן, שאותה לא הכרתי לעומק עד אז, ובמהלך כתיבתו זכה לגלים של שיימינג. חציו השני נכתב בליוויה של ירדן לב - אותה גם הכרתי ב"תיאטרון החדר" והושלם תוך חודשים ספורים, תוך התכתבות עם השחקנית שרית וינו אלעד."
"שני המחזות לדעתי יכולים לשנות מציאות, ולכן אני בוחר להוציאם באופן זה"
מתוך שיחות עם המחזאי יואב איתמר