שתי אמהות וילדה
יש לי שתי אמהות:
שרון וקארין.
הן לסביות.
לסביות הן נשים שאוהבות נשים.
ובמקרה של האמהות שלי:
האחת את השנייה.
מאז שנולדתי – והבנתי דברים,
אמא שרון ואמא קארין הסבירו לי את הדברים
בצורה ישירה, פשוטה וכנה.
הן מעולם לא הסתירו את הדברים.
מעולם לא הסתירו את העובדה שהן לסביות ושאני הבת שלהן.
הן הסבירו לי שאמא שרון היא זאת שילדה אותי
אבל למרות זאת,
אני הבת שלה וגם של אמא קארין –
בדיוק אותו דבר.
הן גם הסבירו לי שכדי ללדת ילד
אישה נותנת את הביצית שלה
וגבר את הזרע שלו,
ובלי ביצית – או זרע –
לא יכול להיוולד ילד –
או ילדה.
כששאלתי מי נתן את הזרע שלו
בשביל שאני איוולד,
אמא קארין הסבירה לי שהן הלכו לבנק הזרע –
שזה בנק גדול, אבל לא של כסף – אלא של זרעים,
ושם הן קיבלו זרע.
"בחרנו זרע של סטודנט מצטיין למתמטיקה,
שעל פי התיאור שקיבלנו בבנק הזרע,
הוא בלונדיני וגבוה,
עם עיניים כחולות – בדיוק כמו העיניים שלך,"
אמרה אמא שרון וחייכה.
ואמא קארין הוסיפה:
"ובגלל זה את כנראה כל כך טובה בחשבון!"
"גאונה שלנו," אמרה אמא שרון וליטפה לי את הגב.
"אתן חברות שלו?" שאלתי.
אמא שרון ואמא קארין צחקו.
"לא," אמרה אמא קארין.
"אנחנו אפילו לא יודעות איך קוראים לו.
העדפנו לעשות את זה ככה,
כדי שאנחנו – ורק אנחנו –
נהיה האמהות שלך
ולא ניצור יותר בלבול."
"ככה הכי טוב לנו," הוסיפה אמא שרון.
"אמא קארין, אמא שרון, ואת – אור.
האור של חיינו."
"אתן האור שלי," אמרתי
והבטתי אל אמא ואמא.
"ואני – האור שלכן."
"ולכן קראנו לך אור," אמרה אמא שרון.
"אור הגאונה שלנו,"
אמרה אמא קארין.
"המצטיינת בחשבון, עם העיניים הכחולות-ים,
הכי יפות בעולם."
"באמת הכי טוב לי כמו שאנחנו,"
אמרתי.
"אמא ואמא ואני."
"אנחנו משפחה," אמרה אמא קארין.
"אנחנו – המשפחה שלנו," אמרה אמא שרון.
"המשפחה הכי מיוחדת בעולם,"
אמרתי אני,
מחבקת את אמא ואמא
ושמחה כל כך שבזכותן – ובדרך הזאת, שלהן –
אני הגעתי לעולם.