מי לא תהה פעם בינו לבין עצמו, האם זה כל מה שיש? בספר שנה הפכפכה מספרת מלאני גידיאון בדרך מצחיקה, נוגעת ללב וכנה על שנה בחייה, אי שם באמצע החיים, שנה שבה היא מתעמתת הן עם פנטזיות נעוריה המתרחקים לבלי שוב והן עם המציאות של אמצע החיים עם בעל, ילד וכלב (שאחד מהם בורח).
היא מהרהרת בדרישות חיי המשפחה - הצורך בתוכנית פעולה לשעת חירום, ההתעלפות בעקבות נסיעתו של בנה בן התשע למחנה קיץ, מלחמות על מזרנים וההמתנה המייגעת בטור המכוניות ליד בית הספר. בעדינות, בכנות חסרת רחמים ובשנינות מחזירה אותנו גידיאון שוב ושוב למתיקות שבהנאות הקטנות והגדולות של החיים ולבעיות הקטנות והגדולות שכולנו מתמודדים איתן. היא מתארת באופן מדויק להפליא את הרגע הזה, בדיוק לפני שהכול משתנה והדברים שאהבנו תמיד מתחילים להתרחק מאיתנו בפעם הראשונה.
שנה הפכפכה הוא סיפור על ניסיונותיה של אישה אחת להצית מחדש תשוקה, יופי ומסתורין בחייה השגרתיים ולגלות אם "באושר ובעושר עד עצם היום הזה" הוא אכן אפשרות קיימת.
"כמו כל הספרים המעולים, 'שנה הפכפכה' מזכיר לנו שאנחנו לא לבד - לא לבד עם פחדינו בנוגע לילדינו, לא לבד במאבקנו למצוא משמעות בחיים, לא לבד בזעמנו הוולקני בנוגע למקום החניה שלנו בזמן איסוף הילד מבית הספר. מלני גידיאון היא בת לוויה נהדרת - חכמה, עגמומית ומצחיקה עד דמעות. הדבר הרע היחיד בספר הזה הוא שיש לו סוף."
אליסון פירסון, מחברת רב-המכר אין לי מושג איך היא עושה את זה