מעולם לא חשבתי שאכתוב ספר, אני בקושי קורא ספרים.
יום אחד הבנתי, באופן לגמרי מקרי, שחלק גדול מחיי סובב סביב סיפור שהלך ונהיה מורכב ומפותל. מצאתי את עצמי בליבה של סערה (פנימית בעיקר...), עם הרבה מאוד שאלות ואף לא תשובה ברורה אחת. החלטתי שאהפוך כל אבן עד אשר יתגלו התשובות כולן.
וכך, מסע שנדמה היה שיסתיים תוך כמה שבועות, נמשך על פני עשר שנים כמעט
ומי יודע כמה טיסות טרנס אטלנטיות על קו אוסטרליה – תל אביב.
מדוע? תשאלו, כדי למצוא תשובות לשאלות שאמורות להיות כל כך פשוטות וברורות,
מי היא אמי הביולוגית, זו שנתנה לי חיים והביאה אותי לעולם?
ומי הוא אבא שלי?
אמור להיות פשוט, לא?
אז זהו שלא. במקרה שלי לא היה לי שמץ של מושג...
גדלתי בקיבוץ אפיקים, בימים בהם קיבוץ היה שם נרדף לגן עדן.
לילדים לפחות...
ידעתי מגיל צעיר שאני בנם המאומץ והאהוב של דוד ופנינה. מרחבי הקיבוץ היו לי לבית והחופש לו זכיתי עשה אותי לאדם שאני. כשבאפיקים התעקשו לשמור על קשר של שתיקה באשר לעברי, בת זוגתי ואני ארזנו את המזוודות ונסענו אל הצד השני של הכדור.
חשבתי לתומי ש"רחוק מן העין רחוק מהלב"
אך גיליתי שהלב נשאר קרוב גם כאשר חורצים בו סימנים,
הבנתי שעד שלא אמצא תשובות לשאלות – לא יהיה לי רגע שקט.
והחיים, להם יש כוח משלהם ובדרך לא דרך, מקרית לגמרי, לאמונתי, במסע דרך דלתות חסומות (בעיקר) והרבה מאוד "לא" הגיעו גם תשובות שהובילו אל ה"כן".
ובחיים, כך מסתבר, אתה יכול לתכנן, ולרצות, ולהתכונן, אך לפעמים הם פשוט מפתיעים אותך בענק ואין לך שמץ של מושג איך הסיפור שלך ייגמר...
שמי יורם קוגל.
בארבעים השנים האחרונות אני חי עם משפחתי באוסטרליה, אך אפיקים תישאר לעולם "בית". יצאתי לחפש את הוריי הביולוגיים וגיליתי את מסתרי החיים. וכשהבנתי שגם יד הדמיון לא יכולה הייתה להעלות כאלו תרחישים התיישבתי לכתוב את הספר הזה.
מדהים שזה סיפור אמיתי