"שירים אחרי", ספר השירה השלישי ליוסי שריד ממשיך את הקו האינטימי של ספרי השירה הקודמים שלו ("פגישה במקום אחר" מ-1961 ו"שירים 2003-2005" מ-2005).אין בו מן הפוליטי, הגם שיש רמיזות קטנות וכמעט נחבאות לעולם הזה שבו בנה ויצר שריד עשרות שנים. מתוך מילותיו של אלי הירש על הספר "שירים אחרי":
"כשפוליטיקאי – פוליטיקאי לשעבר, ליתר דיוק – כותב שירה, איזו מין שירה זאת? במקרה של יוסי שריד, וזה מה שנחמד אצלו, זוהי פשוט שירה של פוליטיקאי לשעבר. הוא לא דולה ממעמקי נפשו איזה יוסי אחר שהתחבא שם כביכול כל השנים. זהו שריד המוכר לנו, נסיך הרהיטות וההגינות של הפוליטיקה הישראלית, בשורות קצוצות אך מדודות היטב, ובעיקר מודעות לעצמן. ומה שאפילו יותר חביב, ממש ראוי לשבח, זו העובדה שהשירים דווקא מעדנים את החולשה המרכזית של שריד כפוליטיקאי, כלומר את יהירותו, הקשורה לצורך הבוער בו – ולא רק בו – להזכיר לעצמו וכל השאר שהוא מוצלח יותר, צודק יותר, חכם יותר מאחרים."