שין ושין
0 דירוגים

שין ושין

אביבית קורן


שנת הוצאה:ינואר 2024
על הספר

 

שלי ושחר שונים זה מזו לחלוטין. היא בלונדינית, גבוהה ותכולת עיניים, תלמידה מצטיינת, עדינה ומחונכת. הוא פרא אדם עם עיניים שחורות ותלתלים כהים ופרועים, כריזמטי ועקשן ולמרות זאת, מהרגע שראה אותה בפעם הראשונה בגן, הוא מטורף עליה. הם גדלים כל חייהם באותו קיבוץ רכלן וחטטן ואלמלא שלחה אותו אימא שלו יום אחד מהבית לתל אביב לגור עם אבא שלו, היו כנראה חייהם נראים לגמרי אחרת... ברגע אחד הפך שחר להיות ממורמר, סגור וחשדן והיא, שחיכתה לו שנים שיסלח ויחזור, התייאשה ופרחה לה בלעדיו.

בבוקר חם וקייצי אחד, כשהם נתקלים אחד בשנייה לגמרי במקרה, הם נדהמים לגלות שלא רק שאהבתם לא דעכה, היא בוערת במלוא העוצמה ומאיימת לכלות את כל מה שחשבו שהם מאמינים בו. לא ההגינות, לא המוסר ולא הערכים יכולים לבלום אותם עכשיו. הם בורחים, הם משקרים והם פוגעים בעצמם ובסביבתם, עד השבר הבלתי נמנע.

זהו סיפור אהבה יוצא דופן על שין ושין שהמשיכה ביניהם מזמזמת וקיימת מהרגע הראשון בו נפגשו ואין להם ברירה, אלא להיכנע לה.  השאלה היא באיזה מחיר...

 

 

מתוך הספר:

היא בלעה בבת אחת את כל היין שנותר לה בכוס, קמה והתחילה ללכת מבלי להמתין לו. שחר ביקש במהירות את החשבון, שילם ורץ אחריה. כל הדרך הביתה היא השתוללה. היא לא נתנה לו לדבר אליה, או לגעת בה. היא לא הקשיבה ולא ענתה. בשנייה שפתחו את הדלת היא חלצה סנדלים, זרקה את התיק שלה באמצע הסלון וקרסה לתוך הכורסא הכחולה שלה, ששוב הכילה את צערה. שחר הביא שתייה קרה מהמקרר, כדי להרגיע מעט את הרוחות, הגיש לה כוס מלאה מים קרים וניסה לשכנע אותה לשתות קצת, להירגע ולשוחח איתו בשקט. בתגובה, היא העיפה פתאום את הכוס, שהתנפצה על קיר האח והחלה שוב להשתולל בסלון ולצרוח עליו. היא האשימה אותו בניצול וברוע לב, היא הטיחה בו שהוא נכה רגשית ודפוק, היא אמרה לו שזו לא אשמתה שאימא שלו שרטה אותו לכל החיים ולאדם כמוהו אין תקווה, היא לעגה להחלטה שלו, לא לעשות ילדים ואמרה שבאמת הוא חוסך לאנושות כמה דפוקים כמוהו... אי אפשר היה לעצור אותה.

שחר קיבל את ההדף בהבנה ובסבלנות. לא הייתה ברירה, אלא לספוג את זה בכבוד. "את יחפה. אל תזוזי. חכי פה אני אלך להביא מטאטא", ניסה לדבר אליה בהיגיון. אבל היא רק החלה להתחמם.

"אתה לא תגיד לי לעצור!! אתה לא תגיד לי לא לזוז ולא תגיד לי מה לעשות! איזה מטומטמת אני, אני לא מאמינה. עד סוף העולם אני הולכת אחריך ואתה רק שיחקת איתי? אמרתי לך שבלעדיך אני לא יכולה לנשום. מה אתה מצפה שאעשה עכשיו? אחזור הביתה לתל אביב, לדירה הישנה שלי, עם הבעל הלא רצוי שלי ולחיים הקודמים הדפוקים שלי? נראה לך"?

שחר עדיין התעלם מדבריה הקשים. "שין, תשבי. את יחפה. אל תזוזי! הכל זכוכיות"!! שאג עליה.

אבל היא בשלה, לא מרגישה בכלל את כפות רגליה המדממות, צועקת ובוכה ולבסוף קורסת על השטיח, מול שחר חסר האונים, שלא ידע את נפשו מצער ורחמים על אהבת נפשו השבורה והמרוסקת, בדיוק כמו הכוס על הרצפה."

 
אנחנו ממש אהבנו!0 דירוגים