מר קופפרקינגל הוא בורגני אקסצנטרי במידה, בעל תחביבים מוזרים מעט, אב אוהב ובעל מסור. בהשפעת חברו, שהצטרף למפלגה הנאציונל־סוציאליסטית, ובעקבות פרשנות בלתי שגרתית של עיקרי הדת הטיבטית, הופך קופפרקינגל לנציגה של האידיאולוגיה הפשיסטית, לבוגד ולרוצח.
סיפורו של שורף הגופות — מר קופפרקינגל, עובד הקרמטוריום של פראג — ראה אור לראשונה בצ'כוסלובקיה בשנת 1967. זהו רומן פסיכולוגי גרוטסקי, יצירת מופת יוצאת דופן המתמודדת באופן מקורי לחלוטין עם הסכם מינכן, כניעת המעצמות והימים שקדמו למלחמת העולם השנייה.
באמצעות קומפוזיציה מוקפדת ובלתי שגרתית, בשימושו הווירטואוזי בשפה, העמיד לדיסלב פוקס — מגדולי סופריה של צ'כיה במחצית השנייה של המאה העשרים — דמות ועלילה שובות לב, מטרידות ולפרקים אף מפחידות ממש, המאירות היטב את ימי הכיבוש הנאצי בצ'כוסלובקיה.
לרומן מצורפת אחרית דבר מאת המתרגם פאר פרידמן, המאירה מוטיבים מרכזיים ברומן, וכן את קורות חייו ויצירתו של לדיסלב פוקס עצמו — דמות מסקרנת לא פחות מזו של גיבור ספרו.
לדיסלב פוקס (1994-1923) הוא אחד מן המקוריים בסופריה של צ'כיה במחצית השנייה של המאה העשרים. יצירתו כולה הושפעה מאימת מלחמת העולם השנייה ומן האווירה הקשוחה בבית הוריו (אביו היה קצין משטרה). באוניברסיטה למד פילוסופיה, תולדות האמנות ופסיכולוגיה. הוא עבד כמדריך תיירים בארמון במערב צ'כיה, וכוכבו כסופר דרך כבר עם פרסום הרומן הראשון מפרי עטו ("מר תאודור מונדשטוק", 1963).
הרומן קנה לו תהילה בקרב המבקרים והקוראים כאחד, ובמהירה תורגם לשפות רבות. כבר ברומן ביכורים זה הציג פוקס כמה מן המאפיינים העיקריים של כתיבתו: עיסוק בנושאים יהודיים – סילוקם מבית הספר של בני כיתתו היהודים הותיר עליו חותם בל יימחה – וסגנון ייחודי המערב את הטראגי בגרוטסקי, רווי הומור שחור שמצליח להסתיר מן הקורא דווקא את הפרטים שנמצאים לכאורה על פני השטח.
הצלחתו המסחררת של ספרו הראשון הובילה לפרסומם של קובץ הסיפורים "אחיי שחורי השיער" (1964) והרומאן "וריאציות למיתר אפל" (1966). ספרו הרביעי, רומן האימה הפסיכולוגי "שורף הגופות", מביא לכדי שלמות את הטכניקה של פוקס. פוקס חוקר ברומן את מקורות הרוע, את המסכות שהאדם עוטה על עצמו, ואת פוליטיקת הזהויות האירופית.