שבע הפואמות שכונסו כאן ראו אור בין השנים 1985-1975 בזו אחר זו, בספרים נפרדים ובהוצאות שונות. הפואמות נכתבו מלכתחילה כרצף מתמשך, ואופן הכתיבה שלהן מטבעו מתנסה, מאלתר ופתוח.
נושא השירה הזאת הוא עצם ההמשכיות והתנועה המתמדת, תוך השמעת קולות, מחשבות ורגשות. צירוף ראשון זה של כל הפואמות בספר אחד מביא את הרעיון הזה למימושו השלם. היצירה הגדולה הזו, שהציעה סגנון אמירה אתי וחינוכי ובישרה בשעתה על מהפכה אמיתית בשירה העברית, היא משעשעת, פראית, מגוונת, ושומרת גם כיום על רעננותה וייחודה.