רציתי להיות נסיכה
1 דירוגים

רציתי להיות נסיכה

נילי עמית


שנת הוצאה:2014
מספר עמודים:197
על הספר

פרופסור דן מירון על הספר:

  נילי‭ ‬עמית‭ ‬מספרת‭ ‬בספר‭ ‬זה‭ ‬חלק‭ ‬מסיפור‭ ‬חייה‭ ‬‮–‬‭ ‬בנימה‭ ‬קלה‭, ‬בטון‭ ‬מבודח‭ ‬ומשעשע‭, ‬שאינם‭ ‬צריכים‭ ‬להסתיר‭ ‬את‭ ‬הכאבים‭ ‬שמתחתם‭; ‬כאבים‭ ‬‮–‬‭ ‬אבל‭ ‬לא‭ ‬רחמים‭ ‬עצמיים‭, ‬ואף‭ ‬לא‭ ‬שמץ‭ ‬של‭ ‬ליטוף‭ ‬אגו‭. ‬בעינים‭ ‬פקוחות‭ ‬לרווחה‭ ‬וביכולת‭ ‬לספר‭ ‬את‭ ‬האמת‭ ‬לאמיתה‭ ‬ללא‭ ‬מחוות‭ ‬של‭ "‬כֵּנוּת‭" ‬וללא‭ ‬מאניירות‭ ‬של‭ ‬חשפנות‭ ‬עצמית‭, ‬מגוללת‭ ‬המחברת‭ ‬פרשת‭ ‬חיים‭ ‬מרתקת‭ ‬ומאלפת‭. ‬הסיפור‭ ‬שהיא‭ ‬מספרת‭ ‬‮–‬‭ ‬סיפורה‭ ‬של‭ ‬ילדה‭ ‬מפולין‭, ‬בת‭ ‬להורים‭ ‬ניצולי‭-‬שואה‭ (‬אב‭ ‬ציוני‭-‬בסתר‭ ‬ואם‭ ‬שהשתייכה‭ ‬לעילית‭ ‬הקומוניסטית‭ ‬של‭ ‬ארצה‭) ‬שהגיעה‭ ‬לישראל‭ ‬בשנות‭ ‬החמישים‭ ‬המאוחרות‭ ‬וגדלה‭ ‬בה‭ - ‬הוא‭ ‬סיפור‭ ‬חשוב‭ ‬לא‭ ‬רק‭ ‬משום‭ ‬התוכן‭ ‬האנושי‭ ‬האוניברסאלי‭ ‬שלו‭ (‬סיפור‭ ‬התבגרות‭ ‬בתנאים‭ ‬חברתיים‭ ‬ורוחניים‭ ‬קשים‭), ‬אלא‭ ‬גם‭ ‬ובעיקר‭ ‬בהיותו‭ ‬סיפור‭ ‬ישראלי‭ ‬ארכיטיפי‭, ‬שראוי‭ ‬לנו‭ ‬להטות‭ ‬לו‭ ‬אוזן‭.‬ הוא‭ ‬נפתח‭ ‬בתאור‭ ‬נוקב‭ ‬של‭ ‬הפיחות‭ ‬העצמי‭ ‬שעובר‭ ‬אדם‭ ‬העוקר‭ ‬ממקומו‭ ‬למקום‭ ‬שאינו‭ ‬מורגל‭ ‬בו‭ ‬‮–‬‭ ‬מה‭ ‬גם‭ ‬ילדה‭ ‬שגדלה‭ ‬בצל‭ ‬המיזוג‭ ‬המיוחד‭ ‬של‭ ‬תרבות‭ ‬בורגנית‭ ‬פולנית‭ ‬עם‭ ‬אמונה‭ ‬בעולם‭ ‬המחר‭ ‬השוויוני‭, ‬ובעצם‭ ‬היתה‭ ‬בת‭ ‬של‭ ‬עלית‭ ‬מועדפת‭, ‬בטוחה‭ ‬בעצמה‭, ‬בערכה‭ ‬ובעתידה‭, ‬ונתגלגלה‭ ‬תחילה‭ ‬למעברה‭ ‬הישראלית‭, ‬אחר‭ ‬כך‭ ‬לחיי‭ ‬מושב‭ ‬רוויי‭ ‬עמל‭, ‬ובסופו‭ ‬של‭ ‬דבר‭ ‬לצה‭"‬ל‭. ‬נילי‭ ‬עמית‭ ‬מספרת‭ ‬סיפור‭ ‬זה‭ ‬ללא‭ ‬אנחות‭ ‬וקינות‭ ‬על‭ ‬אבדן‭ ‬העבר‭ ‬התרבותי‭ ‬והמרתו‭ ‬בהווה‭ ‬פרובינציאלי‭ ‬גס‭, ‬אלא‭ ‬בטון‭ ‬נמרץ‭ ‬של‭ ‬אשה‭ ‬חזקה‭, ‬שהחליטה‭ ‬להסתגל‭ ‬למצבה‭ ‬החדש‭ ‬בכל‭ ‬מחיר‭, ‬להתאים‭ ‬את‭ ‬עצמה‭ ‬לנורמה‭ ‬ה‭"‬צברית‭" ‬של‭ ‬בני‭ ‬ובנות‭ ‬גילה‭ ‬מעוררי‭ ‬הקנאה‭, ‬ולהשתמש‭ ‬בכל‭ ‬כלי‭ ‬ומכשיר‭ ‬שאונו‭ ‬לידה‭: ‬יכולתה‭ ‬האינטלקטואלית‭, ‬נשיותה‭, ‬אהבת‭ ‬החיים‭ ‬שלה‭, ‬ידיעת‭ ‬הבגדים‭ ‬המתאימים‭ ‬ויכולת‭ ‬ההתענגות‭ ‬שלה‭. ‬ הספר‭ ‬מסתיים‭ ‬באודה‭-‬קינה‭ ‬לאם‭ ‬היפהפיה‭ ‬והמעודנת‭, ‬שגורלה‭ ‬היה‭ ‬שונה‭ ‬בכל‭ ‬מזה‭ ‬של‭ ‬בתה‭: ‬עולם‭ ‬האידיאלים‭ ‬הקומוניסטיים‭, ‬שבכוחו�� ‬שיקמה‭ ‬את‭ ‬עצמה‭ ‬מהלם‭ ‬אבדן‭ ‬משפחתה‭ ‬בשואה‭, ‬התרסק‭ ‬לנגד‭ ‬עיניה‭; ‬תרבותה‭ ‬המעודנת‭ ‬נשללה‭ ‬ממנה‭; ‬חייה‭ ‬בישראל‭, ‬ללא‭ ‬הסתגלות‭ ‬של‭ ‬ממש‭ ‬לעולמה‭ ‬המנטאלי‭, ‬היו‭ ‬חיי‭ ‬עמל‭ ‬ללא‭ ‬תמורה‭ ‬של‭ ‬ממש‭, ‬זולת‭ ‬הנחת‭ ‬מן‭ ‬הבת‭ ‬המצליחה‭ ‬ומן‭ ‬הנכדים‭. ‬אבל‭ ‬גם‭ ‬בהתבוננה‭ ‬באימה‭ ‬בעינים‭ ‬מצועפות‭ ‬דמעות‭ ‬אין‭ ‬נילי‭ ‬עמית‭ ‬מוותרת‭ ‬על‭ ‬הפיכחון‭, ‬על‭ ‬ההומור‭ ‬ועל‭ ‬הביקורתיות‭, ‬העולים‭ ‬בקנה‭ ‬אחד‭ ‬עם‭ ‬הטון‭ ‬הדיבורי‭ ‬הנמרץ‭ ‬והשנון‭ ‬שלה‭. ‬נילי‭ ‬עמית‭ ‬נוגעת‭ ‬כאילו‭ ‬בקלות‭ ‬במסכת‭ ‬של‭ ‬כאבים‭ ‬ונגעים‭, ‬אבל‭ ‬גם‭ ‬של‭ ‬תענוגות‭ ‬ושמחות‭, ‬של‭ ‬העולה‭ ‬החדש‭, ‬שהגיע‭ ‬לישראל‭ ‬חסר‭ ‬כל‭ ‬ומצא‭ ‬בה‭, ‬בקשיים‭ ‬ובהתעקשות‭ ‬ללא‭ ‬לאות‭, ‬את‭ ‬מקומו‭ ‬ואת‭ ‬עצמו‭.‬  
 
אנחנו ממש אהבנו!0 דירוגים