רותם - הסיפור שלא נגמר
0 דירוגים

רותם - הסיפור שלא נגמר

ירון ולימור פרסי


הוצאה:ספרי ניב
שנת הוצאה:יוני 2026
מספר עמודים:236
על הספר

נער אחד אמר לנו פעם: "רותם היא הילדה המתה הכי חיה שאני מכיר". זו המהות של הבחירה בחיים מעבר לכל מציאות וזוהי גם הסיבה לכתיבת הספר.

במשך שמונה שנים נאלצה רותם פרסי להתמודד עם מחלת הלוקמיה. שמונה שנים שבהן האיר הזרקור על היותה נערה מיוחדת במינה - מצחיקה, דעתנית, רוקדת, שקועה בעולמות של כתיבה, מוזיקה ואופטימיות אין־סופית.

בין מסדרונות בתי החולים לבין איים של חסד, מסיבות פיג'מות במחלקה וטיולים בעולם, נחשף הסוד המשפחתי: לבחור להתמודד ולא להתמוטט. ויותר מכך, להמשיך לחיות, ליצור ולפעול עם הכאב ולצידו. המסר הזה יכול לתת כוח לכל אדם באשר הוא המתמודד עם משברים ואתגרים בחייו.

במלאות חמש־עשרה שנים ללכתה בחרו לימור וירון להפוך את התיעוד, את הרגעים שנחקקו בזכרון ולא ייעלמו ואת הגעגוע לרותם - למתנה עבור אחרים.

 

רותם - הסיפור שלא נגמר הוא עדות לכוחה של הרוח ולדרך המשותפת של משפחה הבוחרת בחיים, גם כשהשמיים קורסים.

 

ירון ולימור פרסי, בני זוג וחברים בלב ובנפש מגיל שש־עשרה, הם הוריהם של רותם ז"ל, ג'ני ועידן, וסבים לשלושה. ירון, רס"ן במילואים ועורך דין ותיק, בחר לאחר שני עשורים של קריירה משפטית לבצע הסבה לחינוך, וכיום הוא מורה ומחנך העובד גם עם בני נוער בסיכון ובחינוך מיוחד. לימור היא אשת חינוך ותיקה, תרפיסטית באומנות, יועצת חינוכית ומומחית לחינוך מיוחד, בעלת קליניקה לטיפול רגשי ויוצרת שיטת SPARK לקידום יצירתיות וחוסן, ומקימת הקבוצה "אמא שכולה - אמא שיכולה". יחד, מתוך סיפורם האישי והמקצועי, הם טווים בספר זה את פסיפס חייה של רותם ואת הבחירה המשפחתית לצמוח מתוך השברים.

 

טעימה מהספר:

 

פתח דבר

 

יש רגעים בחיים שאחריהם כבר אי־אפשר לחזור להיות מי שהיית קודם. הם מגיעים ברעש גדול: כמו תאונה, שיחת טלפון, דפיקה בדלת. אצלנו זה לא קרה כך. אצלנו השבר התחיל כמעט בלחישה. ילדה עייפה מהרגיל. כאבים שלא מסתדרים עם שום דבר. עוד בדיקה, עוד המתנה, עוד רופא שאומר שאולי זה ויראלי ו"זה יעבור." ואנחנו, כמו כל ההורים, רוצים להאמין שהגוף הצעיר יודע להתגבר על הכול.

בבחירתנו את השם רותם, לא ידענו עד כמה הוא יתברר כנבואה קטנה. רותם המדבר הוא שיח צנוע, לא מתיימר, לא דורש הרבה. הוא שורד במקום שקשה לשרוד בו. הוא מצליח להצמיח פריחה לבנה, עדינה ויפהפייה מתוך אדמה קשה ויבשה, למרות חום המדבר ותנאי הקיצון. היום, אחרי כל מה שעברנו, אנחנו יודעים שלא יכולנו לבחור לה שם מדויק יותר. רותם שלנו באמת פרחה במדבר - לא מפני שאִפשר זאת, על שלל תנאיו הקשים, אלא משום שידעה להביא אל תוכו חיים.

אנחנו כותבים את הספר הזה חמש־עשרה שנים לאחר פטירתה של רותם. לא בחרנו בעיתוי זה מפני שהכאב נגמר, הוא יישאר חלק מאיתנו עד סוף ימינו ומעבר. המרחק בזמן מאפשר לנו לגעת לא רק באסון ששבר את חיינו, בכאב העצום והבלתי־נתפס ובגעגועים האין־סופיים לילדה שאיבדנו, אלא גם ביופי העדין שנשאר אחריו, בזיכרונות המכאיבים ובו בזמן מאירים את הלב, מעלים חיוך ואפילו צחוק מתגלגל. בתוך הזיכרון כבר לא נמצאים רק חדרי הבידוד, הצפצופים של המכשירים, השורות האין־סופיות של מדדים ופרוטוקולים, אלא גם הילדה עם החיוך השובב. ילדה שרוקדת על אף חולשת הגוף ושברונו. ילדה שידעה להישאר ילדה - לריב, להצחיק, להתעקש, לאהוב, לחלום, לבחור בגדים, לשיר בקול רם - וגם להיות אדם כזה שלמרות מצבו רואה אחרים סביבו. רותם ידעה לעזור, להיות נדיבה ולפעול מתוך חמלה כלפי האחר. ולפעמים, ידעה להחזיק משפחה שלמה רק מעצם נוכחותה. ממרחק השנים אנחנו יודעים - רותם הפכה את כולנו לאנשים טובים יותר. איך זה ייתכן?

אנחנו כותבים את הספר הזה כהורים. יש בו קול של מי שניסו לשרוד את מה שלא ניתן היה להכיל, ויש בו גם בקשה עמוקה להנציח ילדה שלא הייתה אמורה להישאר רק בזיכרון.

יותר מכול, אנחנו מבקשים להשיב לרותם את ריבונותה על הסיפור. רותם היא לא רק "הילדה שחלתה" או "הנערה שנאבקה", אלא ילדה אחת עם קרחת לסירוגין, פנים נפוחות וגוף חלש על כיסא גלגלים שהכריזה: "השתדלתי, כמה שהיה יותר קשה, ככה להיות יותר אופטימית." ילדה חכמה עם חוש הומור, עם רגישות, עם אופק ועם כישרון למגנט אליה אנשים בזכות שמחת החיים, במקום שבו נלחמו על החיים.

בתוך הספר הזה יש גם אותנו כמשפחה, זוג הורים לשלוש בנות. זהו סיפור על משפחה שיצאה לריצת מרתון ארוכה ומתישה, רצופה רגעי משבר בלתי נתפסים, ויחד איתם רגעי צחוק ואושר גדולים מהחיים. זהו גם סיפור על הורים שמגלים את כוחה של בחירה ומנסים להחזיק את התא המשפחתי מבלי להתפרק, לתת לבנות הכול גם כשאבא ואמא ואחות נעלמים להן לתקופות ארוכות.

יש בסיפור הזה אבא שהפך עולמות כנגד כל הסיכויים, כדי להביא לבתו הקטנה את כל מה שרק ביקשה או אפילו רק חלמה בינה לבינה. אבא שמאז ומתמיד היה השותף של רותם לפרצופים, לשטויות וההומור שלה, ושמר על אש הצחוק וההומור יותר מכול כי הבין שזו אש החיים.

ישנה גם אמא שהייתה במשך שנים לא רק אמא, אלא מחלקה שלמה בתוך בן אדם אחד: אחות, ליצנית, תקליטנית, במאית, פסיכולוגית, מארגנת ימי הולדת ושומרת הסף של התקווה. היא בחרה, גם בלילות הכי קשים, להסתיר את הסדקים ולהכניס לחדר בית חולים מעט חיים נורמליים.

וביחד, זוג נשוי. גבר ואישה אוהבים, מנסים לצעוד יחד במחשכי הדאגה ופחד המוות ולתחזק זוגיות מבעד לשברי החיים. את הספר כתבנו יחד, יושבים ונזכרים, שוזרים מילים וניואנסים, רגשות מורכבים ורגעי קלילות. קולה של לימור הוא זה שעוטה עליו את קול המספר, כדי להקל עליכם הקוראים במעברים בין נקודות המבט שלנו, אך כל מילה נבחרה על ידי שנינו.

זהו סיפור חיים. סיפור אהבה. סיפור של משפחה. סיפור על ילדה אחת שנגעה באנשים רבים כל כך, עד שגם שנים אחרי לכתה ממשיכים להיזכר בה ולהתרגש ממנה, לחייך ולצחוק בזכותה.

אנחנו כותבים כדי שהעולם ידע מי הייתה רותם וכדי לתת הזדמנות למי שלא הכירו אותה לפגוש אותה דרך הדפים ולקבל השראה לחיים.

אנחנו כותבים כדי שאף אחד לא יזכור רק את סוף הסיפור, אלא גם את כל הדרך שהייתה מלאה בצחוק, בעקשנות, בחום, בשירים, בנסיעות, בחברות ובבחירה באור. אנחנו כותבים גם בשבילנו - כי יש סיפורים שאם לא תכתוב אותם, הם יישארו לנצח כמבול של תמונות ותחושות בתוך הגוף. הכתיבה סוללת את הדרך במדבר, ומאפשרת למצוא בתוכו את הפריחה. פריחת הרותם.

לימור וירון.

 

 
אנחנו ממש אהבנו!0 דירוגים