"החדר היה אפלולי ומנורה אחת שהייתה תלויה במרכז התקרה ניסתה להאיר ללא הצלחה יתרה. סורג חלוד חסם חלון קטן סמוך לתקרה. צבע הקירות הירוק בהיר התקלף במקומות אחדים והמרצפות היו אפורות – אולי מלכלוך, אולי מרוב שנים..... קצף של רוק צבע בלבן את שפתיו היבשות. הרצועות מנעו ממנו להתנפל עלינו."
הספר רוחות רפאים מתאר את שרובנו סוחבים אתנו. ככל שמתבגרים, כך רוחות העבר נאגרות והופכות לזכרונות שצועדים אל האל חזור.
סול הלכה עד הסוף עם ליבה והעדיפה לחיות את חייה בלי להתחשב בחוקים הרגילים, להבדיל מהגיבורה סאלי, שאת סיפור חייה היא קוראת מעל דפי הספר "רוחות רפאים".