סבסטיאן
לא חינכו אותי להיות טוב. חינכו אותי להיות שימושי ולחיות לפי חוקים ברורים: משימה קודמת לכול. כשהגעתי לפרו לתווך בין משפחות שמחזיקות מדינות בגרון, לא שיערתי שאמצא את עצמי מואשם בפשע שיכול למוטט אימפריות. ובטח שלא דמיינתי שאפגוש באישה השייכת לעולם שמנסה להשמיד אותי. אהבה היא הנשק היחיד שמעולם לא למדתי להשתמש בו, וכרגע הסכנה האמיתית, היא לא זו שמכוונת אליי נשק – אלא מי שגורמת לי לשקול להניח אותו.
היא
נולדתי לתוך עושר, כוח וסודות שלא מדברים עליהם בקול. בכלוב הזהב שלי למדתי שחופש הוא לא זכות – הוא משהו שגונבים. לכן בלילות הייתי מישהי אחרת. מהירה. אנונימית. בלתי ניתנת לאילוף. עד שפגשתי אותו. הוא לא ניסה להציל אותי או לשלוט בי, וזה בדיוק מה שהפך אותו למסוכן. כשהכול מתפרק ואני נזרקת למקום שבו אנשים נעלמים בלי להשאיר עקבות, הוא מופיע שוב, עמוק בתוך מלחמה שלא בחרתי בה. ושם אני מבינה שהאויב האמיתי לא תמיד עומד מולי עם נשק. לפעמים הוא זורם לי בדם.
קרנבל הדמים הוא הספר השני בסדרת הקרנבל. רומן אפל וסוחף על שושלות פשע, המעמיד במרכזו מלחמה שמתפשטת בין פרו ובין ברזיל. בריתות ישנות מתחילות להיסדק והאשמות מסוכנות מאיימות להצית עימות בין הארגונים. בין הג’ונגלים של האמזונס ובין המרוצים הליליים ברחובות לימה, אנשים מוצאים את עצמם בלב סכסוך שלא הם יצרו אך הם אלה שישלמו עליו. וככל שהאמת מתקרבת לפני השטח, מתברר שהאיום הגדול ביותר לא תמיד מגיע מהמפה. כי בעולם שבו משפחה היא חוק יסוד, האהבה איננה גלגל הצלה – היא ההפרה המסוכנת ביותר של הכללים.
ישנם תיאורים שונים העשויים להוות טריגר ולכן הקריאה היא לשיקול הקורא בלבד.