הספר מספר סיפור חיים, סיפורו של בן (שם בדוי). הסיפור מדגים אתה תיאוריה של השינוי בהתפתחות, ואת השיטה הייחודית בתנועה שפיתחתי לעבודה עם ילדים הסובלים מהפרעות קשות בהתפתחות. הסיפור הוא סיפור הגדילה של בן, סיפור פרטי שלו, הוא שיצר אותו במוחו ובנפשו, ואני שהייתי שותפה לגדילה שלו, עם עוד מטפלים בשיטתי. למרות שזה סיפור אמיתי, הוא גם מיתוס. הוא מייצג את הדוגמא לדרך בה מתפתח האדם ואיך נבנית הנפש, דרך משחקי ילדים שאיתם הם גדלים, כי המשחק הוא תנאי לגדילה. כלים הטיפוליים שבונים את הדרך להתפתחות לשינוי משמשים כלי לריפוי הסובלים מהפרעות קשות בהתפתחות ולעיתים למטופלים פסיכוטיים ומשותקים גם כן. כשהטיפול נעשה בתרופות, ניתן לטפל בכלים התפתחותיים עם מטופלים הסובלים מהפרעות התפתחותיות קשות במיוחד. לדעתי טיפול תרופתי אינו אלא משמש כתחליף ליחס פטרוני הרואה במטופל תינוק שאינו מסוגל להיעזר בהבנה מילולית של קשייו ובעיותיו. גם במקרים קשים המטופל זקוק לסיוע להבנה שלו של קשייו תוך בחירה ביכולת שלו להחליט עבור עצמו כל פעם מחדש. בסיוע הכלי ההתפתחותי שניתן לו עם הטיפול, טיפול כזה אינו זהה לאינטואקטליזציה כי הסדר שהשפה מאפשרת ליצור, פותחת אפשרויות של הבנה ושינוי. הפוטנציאל לטרנספורמציה של המילים חיוני למאמץ לשנות את הדרך שהמטופל מבין וחווה בה את עצמו. הטיפול בעיקרו גם מבחינה תיאורטית, גם מבחינה קלינית, מתמקד בהבנת חוויות קדם מילוליות הראשוניות, וכוחו בשפה- בהכרה מילולית ליצור את השינוי. השיטה מתמקדת בלא לתקן את מה שחסר לתפקוד שלם, אלא להסתמך על מה שיש. הדרך להגיע למקום הזה, זו האפשרות ללמוד את השפה של הילד שהיא שפת התנועה.