תום דרימר מתוסכל, וחרמן. הוא עזב את חברתו לפני שנתיים, ומאז לא שכב עם אישה. חייו נראים לו כשממה. שום דבר לא קורה בהם. הוא שונא את עבודתו כרואה חשבון , בז למעט חבריו, ומרגיש זקן טרם זמנו. הוא בן שלושים ותשע וחצי. עליו לעשות משהו קיצוני לפני גיל ארבעים.
שיטוט אקראי באינטרנט מוביל למפגש עם מאמן פיק אפ אקצנטרי. המפגש מחייה אותו, פוקח את עיניו. הוא מחליט לצאת למסע. הוא יטעם במהרה את כל מה שלא טעם כל חייו. הוא יכיר את העולם האמיתי שמנע מעצמו. הוא יאכל, ישתה, ובעיקר יזיין את כל מה שלא הספיק.
והוא גם יתעד את זה. לאחר שנים רבות של חיים בהיחבא , תום מחליט לכתוב רשימות שיתעדו את המהפך של חייו. את הפיכתו הצפויה מזחל משרדי לפרפר בוהק של העיר.
אלא... שזה לא בדיוק מה שקורה. התיעוד הופך עד מהרה לנבירה בעברו, ובנפשו. הוא מגלה שהמפגש הישיר והבוטה עם העיר, ועם נשותיה מעמת אותו עם עצמו, עם משפחתו ועם עברו.
ההקצנה ההולכת וגוברת של חייו , הניסיונות בהם הוא מעמיד את עצמו יביאו אותו למשבר ולהתפכחות . מגפת הקורונה הפורצת ב-2020 מעמידה אותו בודד מול עצמו – ומול הצורך לראות נכוחה את חייו, ולהבחין בין עיקר לתפל בהם.
הספר הוא תיאור בצורת יומן, חסר עכבות של המסע הזה. במהלכו נחשפת תרבות הפיק אפ וחיי הלילה של תל אביב באופן בו טרם נחשפה בספרות- בוטה , ישירה, משחררת, מאיימת ומשעשעת כאחד. זהו ספר מצחיק, מטלטל, פארודי לעיתים וכאוב לעיתים המתאר את המחיר של המרדף החמקני אחר התענוג . זהו גם תיאור של גבריות בימינו – פצועה ,רדופה ונקמנית. זהו ספר שלא היה כמותו בספרות העברית.