נתיב מויאל, ילד טוב דימונה – זה מה שהוא מעדיף לחשוב על עצמו בכל מקרה – אורז את עצמו לעיר הגדולה – תל אביב, ברור – בגיל 23. הוא מלא יצרים, הורמונים, קצת אמביציה ורצון עז לטרוף את החיים. שום דבר לא מכין אותו למציאות האמיתית.
נתיב מויאל עומד במרכזו של קומה רביעית בלי מעלית, ספרו השישי של זיו כהן, המתאר בהומור חד את המציאות התל אביבית: חורבות שכורות במחירים של מגדלי יוקרה, חיי לילה סוערים שעולים ביוקר גם מבחינה רגשית, פלצנות מקומית שלא יודעת גבולות, בעלי דירות שלא יודעים שובע, עבודות מזדמנות שמוציאות את החשק לקום בבוקר, חברים שאינם חדלים להפתיע, הורים שרק רוצים שיחזור כבר הביתה, חבר הומו שמשגע אותו, ונשים מתוחכמות שעושות לו את המוות.
כל מי שחי בתל אביב או חלם לגור בה ימצא את עצמו בספר המצחיק עד דמעות הזה, שמנסה לענות על שאלת ראש הממשלה – האם העיר הזאת שווה את כל הייסורים האלה, או לכל הפחות את אינספור המדרגות עד הקומה הרביעית.