קולות מגן עדן הוא הספר היחיד בעיברית שדן באבולוציה של השפה, תוך כדי הצגת תיאוריה חדשה ומקיפה. הספר מתאר את שלבי האבולוציה, ואת התהליכים העקרוניים שגרמו לקופים דמויי שימפנזים, החל מלפני כ6 מיליוני שנים, להתפתח לאדם בעל שפה משוכללת. התפתחות ההבעה הקולית הייתה גורם מרכזי באבולוציה של האדם. על סמך תיאורית האבולוציה המודרנית, יש להכיר שהתהליך האבולוציוני מתרחש ממערכות החיים הכלליות אל הגנום, ולא להיפך, כפי שהיה מקובל בתיאוריה האבולוציונית הישנה.
בחינת התפתחות השפות מעידה באופן חד משמעי שכל מילה, ללא יוצאת מן הכלל, מתפתחת ממילים קודמות. הבנת התהליך הזה מחייבת את תיאור מהלכי השתנות של ההבעה הקולית, ואת העיקרון הפוניטי, העומדים במרכז התיאוריה המוצגת בספר זה. תהליך התפתחות הדיבור החל בקולות ההבעה של האייפים, ובמשך מיליוני שנים התפתח בשלבים איטיים מאוד לכלל קולות הדיבור המוכרים לנו כיום. בניגוד לתיאורית המצויות בשוק הדיעות המגוון, לא נכון כלל לבחון את התפתחות השפה על סמך הדיבור כיום. עם זאת, השפות המדוברות ברחבי העולם מכילות שרידים של הבעה קולית, ושל דיבור קדום, המעידים על תהליכי התפתחות השפה.
הקסם של המילים
אדם משמיע קול, חזק או קצר, חלש או נמוך, או מכה במיכל, או נושף בגליל, ויוצר צליל. הוא מכה חזק, ונושף ארוכות, או מכה חלש ונושף קצר. נגינה היא מעשה אינטלקטואלי. ביצוע הנגינה יכול להיות מהיר או איטי, אפשר לסתום חורים ולנקבם, אפשר למצוא עשרות דרכים לנגינה בכל כלי. כל צליל הוא אבחנה. הוא הפרדה מסוימת. לכל צליל יש רזולוציה שעונה ברגע מסויים על צורכו של המנגן ושומעיו. כשמרגיש המנגן שמיצה את הרזולוציה של צליל הוא מבקש לחדד את האבחנות באמצעות צלילים נוספים, המנוגדים או משלימים את קודמיהם. הניגודיות וההשלמה עשויות להיות טבעיות, אבל בניסוי ותעיה אפשר למצוא צורות אחרות, לא צפויות.
המילה מושכת את החשיבה בגלל ההתמקדות, בגלל האבחנה, בגלל הרזולוציה שלה. המילה מאפשרת למקד את האבחנות לכלל רזולוציה מקסימלית, חודרת ומשופרת יותר ממה שמאפשרים החושים. שום מבט או קול לא מאפשרים את האבחנות המחודדות של המילים. הן מאפשרות להתנתק מחובת החושים. המילה, בכל צורה של יצירה וקליטה מקנה לרושם היבט של מיקרוסקופ אינטלקטואלי. באמצעות המילה מגדיר האדם עניין מסויים, כאילו חודר אליו, ומבין אותו. מבין בדרכו, אומנם, ועם זאת הבנתו כדרכו יוצרת ידיעה. השאלה "מה זה" נענית בהבחנת ידיעה של מילה. זה "מילה זאת" או "מילה אחרת". באמצעות גדרות מילים יוצר אדם ידיעה גם במקום שאין ידיעה של ממש.