פסיפס יפואי, כרוניקה בדיונית המבוססת על דמויות ואירועים אמיתיים, הוא סיפור המגולל מפגש גורלות אנושי והיסטורי בין גרמנים מכת הטמפלרים לבין שכניהם היהודים, שהתקיים ביפו הישנה, מן התקופה העות'מנית המאוחרת ועד לשלהי המנדט הבריטי בארץ ישראל.
ההתרחשויות מתמקדות בשני מפעלי תעשייה − האחד יהודי, והאחר גרמני מיסודה של כת הטמפלרים. מסכת עלייתם ושקיעתם משמשת רקע ומסגרת, שבצדה מתחוללים מאורעות הזמן, ומשורטטת הוויית חייהן של הנפשות הפועלות − על הניגודים החברתיים והתרבותיים שביניהן.
בתמונות ובפרקים קצרים וקולחים ובשפה עשירה ומרובדת תופר צבי וולובסקי את סיפור העלילה, טלאי על טלאי המצטרפים יחדיו למארג ססגוני, עתיר הומור, אהבת אדם וחוכמת חיים. לנגד עיני הקורא קורמת רוח התקופה עור וגידים – החל בפרטי לבוש, מטעמי מטבח ושלטי חוצות וכלה במאורעות היסטוריים המשורטטים ביד אמן מדויקת.
צבי וולובסקי הוא יליד דרום אמריקה (1929), נשוי, אב לארבעה ילדים, סב לשנים-עשר נכדים, וסבא-רבא לחמישה נינים, כולם מתגוררים בארץ. בוגר הנדסת מתכות באוניברסיטה הטכנית פדריקו סַאנטָה מאריה (ולפראיסו, צ'ילה). עלה לארץ בצעירותו בעלייה חלוצית, והצטרף לקיבוץ עין החורש, שבו הוא חבר עד היום.
נוסף על פעילותו הטכנית עסק בתרגום ספרותי, ובשנות השבעים של המאה הקודמת פרסם רשימות וסיפורים בעיתונים על המשמר, מעריב והארץ, שזכו לתשומת לבם של אנשי עט ומבקרים. על פי פנייתו של נתן יונתן, ששימש עורך ראשי של הוצאת "ספריית פועלים", תרגם עם העורך חיים פלג קובץ סיפורים מאת חורחה לואיס בורחס, שראה אור ב-1976, והיה הספר הראשון של הסופר הנודע שפורסם בשפה העברית.