"לי נדמה, שאין אדם תחת השמש שלא חש, ולו פעם אחת בחייו, את יתרונה וקלילות תנועתה של הנשמה, לעומת קושי התנהלותו ופגמיו של הגוף היגע, העייף השבור מיסודו. איזה כלי עצוב הוא הגוף, חלש, עייף ובוגדני"
לאחר שתיקה של עשור בקירוב – חלקה השני בטרילוגיה של המשורר יחזקאל נפשי, "פני עצמי", רואה אור. מדובר בטרילוגיה סוחפת המתארת את מכלול עולמו הרוחני של נפשי והשקפת עולמו הפנימי לצד אירועים אוטוביוגרפיים מחייו, מהם צמחו שיריו הידועים. החל מלידה עם מום פיזי נדיר ומחלה שליוותה אותו עד לבגרותו, כניסה למשך שנתיים למתחם בית-חולים, לצד עבודות עפר בקיבוץ וכלה בנדודים לחו"ל וחיים בתנאים של יד-לפה. כל זאת לצד תובנות עשירות והערות על ואל החיים, איבוד ומציאה עצמית. נפשי לוקח את הקורא לעבר מקורותיו הרוחניים, ומדבר בעוז על דור היוצרים בו גדל ועל דור היוצרים שעיצבו את התרבות הישראלית. טרילוגיה מקורית ומכשפת הכתובה בשפה פיוטית שכל מהותה מסע של האדם אל עבר האלוהים השוכן בקרבו.