פרופסור אורציון ברתנא: שיריו של שגיא אלנקוה (1977) הם חיבור של ניגודים. לשונית ומבנית, הם מבוססים על משפטים שיריים קצרים, על אוקסימורון, שהוא חיבור מטאפורי בין שני ניגודים.אפשר לומר כי הם אוקסימורון אחד גדול. הם ממש שרֵפה קרה. כל זה בהיותם כתובים על קו התפר שבין רומנטיקה לבין פוסט-מודרניזם. לכן, למרות שלפעמים הם נראים כמשחק, ואולי גם שגיא חושב לעתים כי הוא משחק קצת, אין זה כך. שגיא כותב בדם. השירים הם ממש לא משחק, אלא גבולות היכולת שלו להתקיים.