לחווית הקריאה בעצם חשופה יש כוח מיוחד. כדי לחוש בו צריך פשוט להתחיל לקרוא, ולהתמסר למלים החכמות, החשופות, הדייקניות כל כך, שבאמצעותן הסופרת, רוני גרוס, מספרת לנו על רגעי המשבר והמאבקים המתמשכים שעיצבו את חייה, ועל נסיונה העיקש להבין, לשנות ולהשתנות – לא להיכנע לתפיסות המקובלות ולסוכני הידע והכוח הרשמיים, אלא לפענח בדרכה שלה את גופה, סבלה, תפיסת עולמה, את זכרונותיה וכמיהותיה.
הספר נכתב במהלך שנה סוערת אחת בחייה של הסופרת. בכל אחד מפרקיו צוללת גרוס לתוך אוקיינוס עמוק של התנסויות הקשורות ליופי, חולי, פציעה קשה, ילדות, מיניות, דיכאון ותשוקה. לא פעם היא נעזרת בחוכמתן של נשים אחרות, משוררות וסופרות כאורסולה לה גווין, שרון אולדס ומגי נלסון, כדי לברר לעצמה את חוויותיה – את הזיקה המסתורית בין עונג לכוח, למשל, או בין החיפוש אחר ייעוד לאפשרות לחוות שלווה.
מפרק לפרק הולך ומסתמן סיפור מורכב ומפתיע על מסע נפשי הרווי ברגעי בדידות ויאוש, אך חותר למרות כל הקשיים אל אופק של ריפוי ואהבה.