במהלך השבועות בהם זכיתי ללוות מקרוב את שיריו של אורי מליניאק, התגלה לי עולם ספרותי יחודי, זוהר ורגיש מעין כמוהו. בספר שיריו הראשון, 'על שפת הסימנים', מעמיד מליניאק נוף רגשי, הנפרש לרוחב התודעה באיטיות ובתהודה רבה. בדומה לשיריהם של פוגל, טראקל ושאר משוררי האקספרסיוניזם, במרבית שיריו של מליניאק אין התרחשות סיטואטיבית, אין "עלילה" נורמטיבית, אלא התרכזות איטית בחוויה עצמה - כחוויה, לא כפעולה.
בשירים הקצרים והנדירים הללו אנחנו עדים לעולם תופעות הטבע והנפש בדרך סמיכה וחושנית.
יקיר בן משה