עֶלֶם מתאר קיץ אחד שלפני המלחמה בחייו של אורוויל פּים בן החמש-עשרה, נער רגיש, מופנם ואומלל עד מאוד שנופש עם אביו ועם אֶחיו במלון כפרי באזור קנט, כאשר עיקר עיסוקו שיטוט והתבודדות באזורי הכפר ובקרבת המלון.
אורוויל, בן דמותו של דנטון ולץ׳, בוחן בעוצמה פרוסטיאנית את חייו את עוצמת גיל ההתבגרות ואת החוויות שעיצבו אותו. דמותו של אורוויל פּים - המציצן שמפיק עונג מהתבוננות דקדקנית באירועי היומיום, בקרובי משפחתו ובאורחי המלון, ומשרטט את מוזרויותיהם באותה נאמנות שבה הוא חושף את קיבעונותיו ומוזרויותיו שלו.
"אני לא מבין איך לחיות, מה לעשות," אומר אורוויל – אשר, כנער שמפיק עליצות וסבל מייסורי גיל הנעורים ומנתח את שנות גיל העשרה בחריפות, הריהו קודמת הברור (והבריטי לעילא) של הולדן קולפילד, גיבור התפסן בשדה השיפון.
דנטון ולץ׳ מעורר בקורא מודעות לקסם שנמצא מול עיניו - החוויות שהוא מתאר הן מהסוג השגרתי: טיול, שעת תה, צבעו של אפרסק בשל, טיפות הגשם על הנהר, ביקור בחנות עתיקות, איור על קופסת עוגיות, רכיבה על אופניים, דמעות בגיל ההתבגרות.
ב־1945, כשיצא לאור, היה עֶלֶם רומן התבגרות שזכה להצלחה אך גם עורר מחלוקת בשל סגנונו הישיר. אין ספק שהוא ירשים גם היום את הקוראים בשפתו הייחודית והעשירה, בתיאוריו החזותיים שובי הלב ובהתרסתו נגד המוסכמות.