היֹה היה בפרס העתיקה מלך ולו שישה בנים. כשבגרו בניו והיה על כל אחד מהם לבחור את מסלול חייו, קרא אותם המלך אליו וביקש מכל בן לספר לו מהו הדבר שאליו ישאף יותר מכול.
הבן הראשון ביקש לשאת לאישה את בתו של מלך הפיות; השני – ללמוד את אומנות הכישוף; השלישי חפץ בגביע של ג'משיד, שיגלה לו את מסתרי העולם; הרביעי סיפר שהוא תר אחר מי החיים; החמישי הודיע שהוא חושק בטבעת החותם של שלמה המלך, אשר בעזרתה יוכל להיות אדון השדים; והבן השישי, הצעיר מכולם, אמר כי ברצונו לשלוט ברזי אלכימיה.
האב השיב לכל אחת מבקשות בניו במשלים ובסיפורים, וכך המחיש תחילה עד כמה רדוד וחומרני הוא רצון הבן, ולאחר מכן שטח את תפיסת עולמו ותיאר את המתווה הראוי לחיים מלאי משמעות.
זהו סיפור המסגרת של ספר האלוהים (אילָאהי-נָמה בפרסית), שחיבר פאריד א-דין עטאר, במאה השתים עשרה בפרסית פואטית של אותה התקופה.
ספר האלוהים עוסק ברצונותיו ותשוקותיו של האדם, מתוך שאיפה שלא הם ישלטו בו אלא שהוא ישלוט בהם.
התמקדות זו, בעולם הפנימי של הרגש האנושי, היא התמה המרכזית השזורה בספר, והיא מציגה לראווה את המפתח הקיים בתוך כל בן אנוש – שעל פי הסוּפים יש לטפח, ללטש ולהבריק – כדי להגיע לקרבה ולאיחוד עם האל.
סגנון הספר, סיפור המסגרת והסיפורים המסופרים בתוכו מעידים על תחכום רב; הטכניקה העלילתית שבה משתמש עטאר מובילה להתמודדות אמיצה עם הערכים החברתיים והרוחניים כפי שמשתקפים ברצונם של בני המלך.
ספר האלוהים תורגם לאנגלית בידי ג'ון א' בויל בשנת 1976 ויצא לאור בהוצאת הספרים של אוניברסיטת מנצ'סטר באנגליה.
יוזמת מפעל התרגום לאנגלית היא של "אונסקו" העולמית, אשר ביקשה להביא לעולם המערבי משכיות חמדה הספרותיות הקלאסיות של פרס, שנכתבו לפני שמונה מאות שנים.
התרגום לעברית המוגש כאן מציע לקוראי העברית ספר מיוחד במינו המשקף את תפיסת העולם הסוּפית בדמות סיפורים ומשלים, הכתוב בשפה חדה והומוריסטית ומשתמש בעולם דימויים מרהיב.
הקריאה סוחפת את הקורא למסע מרתק אל נבכי ההיסטוריה, התרבות והספרות של פרס בתקופת ימי הביניים, ומובילה אותו אף למסע פנימי, מנקודת מבט בת מאות שנים, על משמעות החיים, על ערכי החברה ועל הטבע האנושי.
פאריד א-דין עטאר, מחשובי המשוררים הסוּפים בימי הביניים, בשנים 1142-1221 לספירה, חי בנישאפּוּר שבפרס. לא הרבה ידוע על חייו, אך הוא זכה לפרסום רב יותר לאחר מותו, ויצירתו, אסיפת הציפורים, היא המפורסמת מביניהן.
עטאר היה רוקח מבוסס היטב דבר שאפשר לו להיות עצמאי ובלתי תלוי בחסדי פטרונים. למד תורת הסופיזם ונעשה דרוויש מיסטיקן בעצמו. ככל הנראה נהרג בזמן פלישת המונגולים לנישאפור בשנת 1221.