סטאבט מאטר מספר את סיפורה של צ'צ'יליה שננטשה ע"י אִמה בגיל שש-עשרה ומתגוררת בבית יתומות בוונציה. אל חייה חודרת קרן אור יחידה בדמותו של מורה חדש לכינור, כומר צעיר בעל אף גדול ושיער בצבע נחושת. בין צ'צ'יליה ובין המורה החדש, דון אנטוניו ויוואלדי, נרקמת מערכת יחסים מופלאה, כאשר המוזיקה שלו מפלסת את דרכה לנשמתה ופותחת לפניה צוהר לעולם של אפשרויות. טיציאנו סקארפה משתית את ספרו, זוכה פרס "סטרגה" 2009, על ההיסטוריה של ונציה כדי להמחיש את כוחה של האומנות בכלל והמוזיקה בפרט. Ospedale della Pietà הוא המנזר שהפך לבית יתומים ובית ספר למוזיקה לנערות שבו לימד אנטוניו ווילדי. המוסד הזה עומד במרכז ונציה ובמרכז סטאבט מאטר. בסוף המאה ה-18 המוסד הפך לבית יולדות. טיציאנו סקארפה, שנולד בו, מספר: "בילדותי בכל פעם שעברתי עם אימי ליד ה'דל פייט' , היא אמרה, אל תשכח אף פעם שאתה נולדת שם." "הקשר העוּבּרי" הזה משך אותו למבנה ולהיסטוריה שלו עד כדי כך, שהוא דמיין שהנערות ששרו ב"דל פייט" הן האחיות שמעולם לא היו לו. וכדי להחיות אותן הוא כתב את הרומן. עוד הוא מספר כי החל להאזין למוזיקה של ויואלדי מתוך אמונה שהנשמה של הנערות שלימד טמונה במוזיקה שהלחין.