"הלכתי לאיבוד בערוגת חיי, כדי למצוא דרכי בשנית. האפשור אינו ויתור, הוא ההסכמה לתת לקיום לזרום דרכנו בדיוק כפי שהוא".
במשך דורות חונכנו להאמין שהתמודדות עם סבל מחייבת מלחמה. לימדו אותנו להדחיק את הכאב, להסוות את המגבלות ולהיאבק באי-הוודאות כאילו הם אויב שיש להכניע.
הספר סודות האפשור מנפץ את התפיסה הזו ומציע מהפכה רגשית שקטה. הריפוי אינו עובר דרך התנגדות, אלא דרך ההסכמה להניח את השריון ולגלות שדווקא במקום שבו נשברנו, שם פורץ האור.
זהו אינו ספר תיאורטי בלבד, אלא שותפות גורל. הספר שלפניכם עוצב ככלי עבודה אינטראקטיבי וחדשני. לצד הטקסט, בסוף כל פרק תמצאו מרחב מאפשר מיוחד המיועד לכתיבה שלכם. כאן תוכלו לתעד את התובנות, הרגשות והגילויים שעולים בכם במהלך הקריאה. בכך, הספר הופך מתיאוריה ליומן אישי מאפשר חי ונושם, עדות פרטית ומתועדת לתהליך הצמיחה שלכם.
המסע החשוף בספר מתחיל באותיות השבורות של ילד דיסלקטי לא מאובחן, עובר דרך טלטלות ואובדנים כואבים, ומגיע אל שקט עמוק שמתגלה רק כשאנחנו מפסיקים להילחם במציאות.
בין דפי הספר והיומן תמצאו:
אלון שפריר הוא חוקר תודעה, מורה ומנחה ב"גישת האפשור" שאותה פיתח, פורץ נתיבים בתחום הטרנספורמציה האישית. עם ניסיון של יותר מעשרים וחמש שנה בליווי פרטני ובהנחיית קבוצות, הכשיר עשרות מנחים בגישה זו. תורתו משלבת פילוסופיה מזרחית וחוכמה ילידית עתיקה עם כלי תרפיה הוליסטיים ומודרניים מבוססי מחקרים. כמי שחווה משברים עמוקים והתמיר אותם למקפצה של צמיחה, הוא מציע שילוב נדיר של שקט פנימי רוחני עם הבנה מעמיקה של המורכבות האנושית.
טעימה מהספר:
הקדמה
בעולם רועש ומהיר, שבו אנו מוצפים בגירויים חיצוניים ודרישות בלתי פוסקות, קל לאבד קשר עם הקול הפנימי שלנו, עם עצמנו האמיתי. אנו מבלים זמן רב במרדף אחר אושר חיצוני, אחר הישגים, אחר אישור מאחרים, ולעיתים קרובות מרגישים תחושת חוסר שקט פנימי, ריקנות ותסכול. מה אם היה קיים מסע פנימי, מסע שיכול להוביל אותנו אל מקור בלתי נדלה של עוצמה, שמחה ואהבה – שלא תלוי בדבר חיצוני? מסע שמתחיל בהתבוננות כנה ואמיצה אל תוך עצמנו?
חשוב להגיד כבר בהתחלה שזהו תהליך שאין לו מועד סיום. מדובר ביציאה למסע, המסע של חיינו, שיהפוך את כל המכשולים והקשיים לשיעורי למידה מיטיבים. הספר הזה מציע לך גישה ייחודית, גישת האִפשור, שמטרתה להעניק לך כלים פשוטים אך עמוקים להעצמת המודעות העצמית, לחיזוק החוסן הפנימי ולגילוי השמחה והאהבה שאינה תלויה בנסיבות חיצוניות. כל פרק יגלה לך נדבך נוסף בסודות האִפשור.
הרעיון המרכזי העומד בבסיס גישה זו הוא שכל רגע, כל אינטראקציה, כל אירוע או התרחשות שאנו חווים, טומנים בחובם “שיעור באִפשור”, הזדמנות יקרת ערך ללמידה עצמית ולהיכרות עמוקה ואינטימית עם עצמנו. תפיסה זו ממלאת את החיים במשמעות אין־סופית ומעוררת השראה לא רק עבורנו, אלא גם עבור הסובבים אותנו. ברוב המקרים אנו יוצאים למסע הזה מתוך מצוקה ושבר אך ניתן להתחיל אותו גם מתוך תשוקה עמוקה להעצים את השמחה, הזרימה, השלווה והאהבה שבתוכנו. אימוץ גישת “דרך האִפשור” הוא מתנה לכל החיים, וברגע שנחשפת אליה, מניסיוני ומניסיונם של מאות התלמידים שלי, אין דרך חזרה.
הספר הזה מנגיש את דרך האִפשור באמצעות התהליכים האישיים שאני עברתי, שמהווים חלק מרכזי בגישה, המאפשרת להפוך כל מפגש, כל אדם וכל מצב לשיעור שניתן ללמוד ממנו. שיעור בצמיחה, גדילה אישית והעצמה. מסע חיים עמוק ומשמעותי, מסע אל אהבה וחמלה.
אני מזמין אתכם דרך "המרחב המאפשר" (בדף הריק הנמצא בסוף כל פרק) לכתוב במהלך הקריאה את המסע האישי שלכם – איפה המילים שאני כותב פוגשות אתכם בתוככם? תוכלו לכתוב בסוף כל פרק, שם ישנו עמוד ריק המזמין אתכם לתעד את החוויות מהתרגול ואת התובנות האישיות. הכתיבה בעמוד הייעודי, תהפוך את הספר ליומן אישי, לספר המסע האישי שלכם. דרך האִפשור היא דרך חיים. היא אינה קורס או לימודי תעודה; זו דרך המזמינה את ההולכים בה להפוך אותה לנתיב אישי וייחודי עבורם. זו דרך שרק אנו פוסעים בה, אנו מעצבים אותה והיא תעצב אותנו, מתוך מסע הגילוי הפנימי המיוחד לכל אחת ואחד מאיתנו.
הרשו לי לשתף אתכם במסע האישי שלי, שהוביל אותי לפתח את גישת האִפשור. כילד, חוויתי נטישה ודחייה עמוקות מהוריי. חוויה זו הותירה בי תחושה מתמשכת של חוסר קיום, כאילו עצם נוכחותי בעולם הייתה מוטלת בספק. הרגשתי שקוף, שנים רבות חייתי בתחושה שעליי להצדיק את קיומי, שעליי להיות מישהו אחר כדי להיות ראוי לאהבה ולקבלה. המסע שלי לגילוי עצמי ולריפוי הוביל אותי להבנה עמוקה של הצורך האנושי הבסיסי ביותר של כל אדם – הצורך להיות מאושר, פשוט להיות, עם כל המכלול הפנימי כפי שהוא. גישת האִפשור צמחה מתוך הצורך הזה לאפשר לעצמי להתקיים, על כל חלקיי, ללא שיפוט או תנאי ומתוך הרצון להעניק את האפשרות הזאת גם לאחרים. להיות מאושר באמת, כלומר לאשר את כל מי שאני מבלי יוצא מהכלל. בשבילי, לאפשר פירושו ליצור מרחב פתוח שבו אין שיפוט ואין ביקורת; מרחב שבו אין חלקים “אסורים” או “לא רצויים”. זהו מרחב שבו אני ואחרים יכולים להביא את כל הצדדים שלנו כמות שהם, ללא מורא ופחד, ללא פילטרים, ללא צורך להתאים את עצמנו ובלי להרגיש שאנחנו צריכים להיות מישהו אחר כדי להיות אהובים או רצויים. האִפשור הוא תיקון עמוק לפצע הנטישה והדחייה שלי, והזמנה להתחיל לחיות מתוך חופש ואותנטיות.
ההפרדה בין חיים לתרגול, מלכודת נפוצה
לעיתים קרובות, אנו נוטים ליצור הפרדה מלאכותית בין החיים היום־יומיים לבין התרגולים או הטיפולים שאנו עוברים. אנו הולכים לשיעור יוגה, שם אנו נרגעים ומתחברים לעצמנו, אך מייד כשאנחנו יוצאים מהסטודיו, אנו מתווכחים או רבים עם הנהג שעקף אותנו ביציאה מהחנייה. אנו הולכים בקביעות לטיפול פסיכולוגי כזה או אחר, ומסמנים לעצמנו “וי” על כך שאנו מטפלים בבעיות הפנימיות שלנו, אך ברגע שיצאנו מהטיפול אנו שוכחים ממנו, חוזרים להרגלים הישנים ואומרים לעצמנו שבשבוע הבא נדבר על זה בטיפול.
דרך האִפשור מזמינה אותנו להפוך את החיים עצמם למסע מודעות עמוק ומשמעותי. ההצלחה אינה נמדדת רק בכמות הידע שרכשנו או במספר התרגולים שעברנו, אלא בעיקר ביכולת להטמיע את השיעורים והתובנות בתוך החיים עצמם, במערכות היחסים שלנו, בעבודה ובכל אינטראקציה יום־יומית. עד כמה אנו באמת קשובים לרגשות ולתחושות שלנו? עד כמה אנחנו מביאים את עצמנו לעולם? אני קורא לזה להיות ב”מודעות ערה”. ללא נכונות אמיתית לשינוי ונכונות להפוך את דרך האִפשור לדרך חיים, אין טעם להתחיל בתהליך.
הספר הזה נכתב מתוך רצון כֵּן להעביר הלאה מתנה שקיבלתי במסע האישי שלי והיא היכולת לאפשר. בספר תמצאו כלים וגישות שיכולים לסייע לכם לאפשר לעצמכם ולסובבים אתכם להיות מי שאתם באמת, לגלות את העוצמה, השמחה והאהבה שכבר טמונות בתוככם ולהביא אותן לידי ביטוי בחיי היום־יום.
מסע המודעות שלי, התחיל מתוך מצוקה. כמעט במקרה הגעתי לקורס מורים ליוגה בקנדה, באשרם השוכן בוואל מורן, מוקף יער מלא עצים ענקיים, טבע מרשים וזרימות נחלים. מתוך השקט, העומק והאמת הפשוטה של המפגש שלי עם עצמי, הכול החל. רגע לפני שיצאתי שאלתי את הסוואמי שביקר אז בארץ, סוואמי שמוגנאננדה: “מה תתרום לי היוגה, מה יתרום לי קורס המורים? האם זה ייתן לי כלים לחיים, יעזור לי איך להעביר את הזקנה את הכביש?” הוא חייך, הביט בי וענה לי בחידה: “אתה תראה כשזה יקרה”.
באותם ימים עבדתי כצלם ובמאי בטלוויזיה הישראלית. כל הקיום שלי היה מותנה בהערצה שקיבלתי מעצם היותי צלם טלוויזיה בערוץ 1. בתקופה ההיא, לפני יותר משלושים שנים, הייתי "מגה־סלב". מותו הפתאומי של דודי מדום לב בגיל חמישים ושש זעזע את כל המשפחה וגם אותי. משהו עמוק בער בי והתחילו לצוץ לי שאלות. הצורך לקבל תשובות הוביל אותי אל היוגה ומשם אל ההמשך.
כך התגלגלתי לקורס המורים ליוגה, זו הייתה אולי הפעם הראשונה שבה למדתי רעיון שהפך ברבות הימים ליסוד המרכזי של שיעור באִפשור. ביוגה מכנים זאת קארמה יוגה – לימוד עצמי מתוך עשייה. וכך נחשפתי לשיעור האִפשור הראשון, שיעור שליווה אותי שנים רבות. אפשר לקרוא לו: פירוק האגו בדרך לאהבה.
הגעתי לאשרם כדי ללמוד להיות מורה ליוגה. "מה לי ולהיות מורה ליוגה?" חשבתי. “אני הרי צלם טלוויזיה גאון”, אמרתי לעצמי מנופח מאגו. באתי לאשרם כשבוע לפני תחילת הקורס, כדי להסתגל למקום, להכיר אנשים ובעיקר להציג את “אישיותי הנפלאה”. הגעתי כמו "מגה־סלב", שכולם יראו.
כששאלו אותי מה אני אוהב לעשות, אמרתי שאני אוהב לעבוד בגינה. פנטזתי את עצמי מבלה ימים שלמים בגינה ושותל צמחים. ואכן, היו באשרם קילומטרים רבים של גינות מטופחות ומרשימות. אמרו לי “יופי”, נתנו לי מגרפה ומטאטא מדרכות ענק שלא ראיתי כדוגמתו ושלחו אותי אל שדרת העצים בכניסה לאשרם, המקום שדרכו כולם עוברים בכניסתם. ביקשו ממני לנקות את השביל מעלים נושרים. אחזתי במטאטא ובמגרפה והרגשתי גל אדיר של מבוכה שוטף אותי. "כל מי שיגיע לאשרם, יראה אותי", חשבתי, "את אלון הגדול, צלם ובמאי טלוויזיה, מטאטא רחובות..." השעות הראשונות היו סיוט אמיתי. כל הגאווה שלי התמסמסה לאט־לאט. התחלתי לקלל בלב, רציתי לברוח משם. אבל אחרי שנרגעתי קצת, והתחלתי לטאטא ולגרף הגיעה הפתעה. סיימתי לגרף כעשרה מטרים, הסתכלתי אל תחילת השביל וגיליתי שהשביל שכבר גרפתי חזר והתמלא עלים שנשרו מהעצים הענקיים שהיו נטועים בשדרה. לא אשכח את תחושת חוסר האונים ורפיון השרירים שחשתי. "מה?" חשבתי לעצמי, "עוד פעם להתחיל מהתחלה?" אבל זה בדיוק מה שהייתי צריך לעשות, הבחור האחראי ביקש ממני לדאוג שהשביל יהיה נקי מעלים. חזרתי לתחילת השביל וטאטאתי. אחרי עשרה מטרים נוספים, הרמתי את ראשי והסתכלתי על תחילת השביל, ושוב הוא היה מכוסה עלים. שוב תחושת חוסר האונים הציפה אותי, שוב חשתי תסכול וכעס על עצמי ועל הטיפשות שלי שהסכמתי לעזור במקום פשוט ליהנות משבוע של שקט. אבל לא היה לי נעים להפסיק. “מה יחשבו עליי?” אמרתי לעצמי. חזרתי לתחילת השביל והתחלתי מחדש לטאטא ולגרף, אחרי עשרה מטרים הרמתי את ראשי, וראיתי שוב את העלים מכסים את השביל. באותו הרגע נפלה עליי תובנה. משהו, במעשה הפשוט, החוזר על עצמו, סימל את חיי. הקושי להתמיד ואיתו היכולת לבחור. יכולתי להמשיך להתלונן ולקטר או להמשיך לטאטא ולהתחיל ליהנות, לתת לדברים לקרות בקצב שלהם. יכולתי לבחור גם להפסיק לטאטא ולעשות מה שבא לי, אבל בחרתי להמשיך. שם, באמצע שדרת העצים, הבנתי את ההקבלה לחיים שלי, לקושי שלי להתמיד, לקושי שלי לקבל את טבע החיים, שהכול משתנה שוב ושוב ואני יכול להחליט איך להתייחס לשינוי.
**אני רואה כעת כיצד התובנה הזאת מתחברת גם לקושי שלי לסיים את הספר הזה כבר יותר מעשרים שנה ובו בזמן גם לנחישות שלי. לא התייאשתי מהרצון לכתוב את הספר, גם בחלוף עשרים שנים, וכעת אני מבין שכתיבת הספר היא חלק מהותי ממסע חיי.
הבנתי את המתנה שקיבלתי ובחרתי להמשיך לטאטא ולגרף. אחרי כמה ימים התחלתי לאט־לאט גם ליהנות מזה. אגב, המפגש עם העלים ימשיך ללוות אותי במהלך חיי ואשזור אותו גם בספר.
התחוור לי כי מכל דבר אפשר ללמוד על החיים, אפילו ממטאטא, מגרפה ועלים. הטאטוא פתח לפניי משל רב־שלבי במסע האישי שלי, הכולל ארבעה שלבים שתגלו במהלך קריאת הספר:
ועוד הערה אחת לפני שנתחיל קוראים יקרים. כל פרק בספר הוא שיעור בפני עצמו, לא חייבים בהכרח לקרוא את הפרקים לפי סדרם. ניתן לעצום את העיניים ולשאול את עצמכם את השאלה “מה אני מבקש עכשיו לחיי?” ואז באופן לגמרי רנדומלי לפתוח את הספר ולקרוא את הפרק שנפתח. אני בטוח שתהיו מופתעים כיצד הפתיחה ה”מקרית” לכאורה, תעזור לפתור בעיות שונות שתיתקלו בהן.
ראו בספר זה יומן מסע שילווה אתכם בכל שבילי חייכם.