״הערב האחרון שלי בפריז. למלון זחלתי מחוסלת ועל הסף, עוד בדלת המסתובבת, הוא הפתיע, חיבק, סחרר וזרק אותי שישים וחמש שנים אחורה. שוב אני ילדה בת ארבע...״
הספר הזה כשמו, הוא היא. חייה חולפים בין הזמנים ללא כרוניקה ידועה מראש, רצופים אסוציאציות ודה ז'וואים ונעים בין מציאות ודמיון עשיר, כמו חיינו של כולנו.
קלפים נפתחים על השולחן, שלדים יוצאים מהארון, חשבונות ישנים נסגרים, חדשים נפתחים ועולים רִיפְּשׁוֹנִים, פנינים והגיגים.
הרפתקאותיה, שהיו ואולי לא, באו מסבך קורי הזיכרונות. הקוצניוֹת שבהן מתרככות אל מול ההומור המחודד שלה, המשעשעות עלולות לדקור ולזעזע ומי שלוקח סיכון ונכנס - שיקבל אחריות על עצמו.