נפשות מתות – הרומאן הגאוני והמדהים על התוהו-ובוהו של ההבלוּיות והעמדות-הפנים שמהן עשויה, טלאי על גבי טלאי, הרֵיקוּת של המצב האנושי; פסגת יצירתו של "האמן הגדול ביותר שהוציאה מתוכה רוסיה עד עצם היום הזה" (כפי שכתב עליו נאבוקוב), פסגה שלמרגלותיה שוצפת התהום הפרטית המסויטת של המחבר – 'נפשות מתות' זה מוגש כאן לקוראים הישראלים בתרגום עדכני, מבריק ורענן, של רִנה ליטוין, ולראשונה בעברית עם "החלק השני".
צ'יצ'יקוב, גיבור הספר, נודד בין האחוזות הכפריות וקונה בחצי-חינם "נפשות מתות", כלומר: צמיתים שכבר מתו, אך במובנים רבים הם חיים לא פחות מבעליהם החיים. מה יוצא לו מזה? על כך נפוצות בעיר שמועות למכביר, האחת מופרכת מחברתה. אבל השמועה הנראית כמופרכת ביותר (שמפיצות בעיקר נשים), זו האומרת שהנפשות המתות הן רק הסוואה לרומאן שצ'יצ'יקוב (החרד עד מוות מנשים) מנהל עם בתו של מנהל המחוז, ולכוונתו לברוח עימה – שמועה זו דווקא משיקה לאמת עמוקה...
היצירה מפתיעה בהקשריה ובחיוניותה, ייחודית בצורתה, בקצבה ובסגנונה. גוגול מיטיב לבחון את בני האדם, לאגור פרטי פרטים אודותיהם ולתאר מצבי "צחוק תוך דמע". הלשון והדיבור מקיימים את החברה האנושית, ובעזרת קסמי הניבים והדימויים מצליח גוגול לתאר את היומרה, את הריקנות ואת ההבל השולטים בה.
ניקולי וסילייביץ' גוגול (1852-1809), מגדולי הסופרים הרוסיים, נחשב לאחד מיוצרי הפרוזה הספרותית הרוסית המודרנית ומגדולי הסופרים הקומיים הרוסים במאה ה-19.