מזשיר, צירוף הלקוח משיר של דוד אבידן, כשמו כן הוא: יש בו ניסיון לספר לקוראי השירה מה זה שיר. לכאורה סוגיה פשוטה; למעשה לא פשוטה כלל. שוב ושוב שואלים עצמם חובבי השירה הנבוכים: מה נשתנה טקסט שקוראים לו שיר מכל טקסט אחר? האם יש בו מילים "פיוטיות" יותר? והאם יש בכלל מילים "פיוטיות" ו"לא פיוטיות"? האם די לו שייכתב בשורות קצרות כדי שיהיה שיר? או שיתאר שקיעת שמש ורודה וערגת אוהבים? ואם לא די באלה, אולי אין כלל הבדל מהותי בין טקסט הנקרא שיר לשאר טקסטים, וכל ההבדל טמון בגישת הקורא עצמו, בידיעה שלו שהוא קורא שיר? ומהי היא אותה תחבולה סגנונית שקוראים לה מטאפורה? והאם היא בכלל סגנונית? אולי מדובר בצורת חשיבה יותר מאשר בתופעה לשונית? ומהם אימז´ ודימוי וסמל, הנראים לקוראים דומים כל כך למטאפורה עד שאינם מבינים מדוע ראוי לציין אותם במונחים נפרדים? האם יש אפשרות למצוא איזה מכנה משותף לכל תכונותיו הצורניות של השיר - החרוז, המשקל, התקבולת? ומהם סוגי החרוז וכל השאר? ומהם סוגי השיר? ומהו היחס בין אמנות השיר לאמנות הציור? וכיצד מתייחס השיר לשירים אחרים? בכל שפע השאלות האלה דן המדריך המקיף הזה, בדרך שווה לכל נפש, מדויקת ועדכנית מבחינה תיאורטית, דרך שהופכת אותו לספר יסוד בתחום הוראת השירה. הספר זרוע דוגמאות מן השירה העברית ומן השירה העולמית ומסופחים לו מילון מפורט למונחי השירה ומפתח נושאים, מחברים ויצירות.
דבר עורכת האתר:
בספר זה מפרק זנדבנק את הגדרת השיר לגורמים ובוחן אותם בעין מיומנת.
הוא מחליט לגשת לסוגיה המורכבת הזו מתוך דבקות ויסודיות ומאפשר לקוראות ולקוראים להעמיק חקר בה כדי להבין הרבה-הרבה יותר על השיר כקונסטרקט, גם אם לא לבאר אותו עד תומו.