"אנחנו רואים את מה שחשוף לעיניים שלנו. מה שלא רואים אפשר לראות דרך המחשבות. כן, דרך השאלות והתשובות אפשר לראות מה שרוצים, גם כשיודעים שזה לא מדויק. ואולי בעצם אין בכלל כלום. הנה אנחנו אוספים את כל מה שראינו בחיים שלנו, מה הרגשנו ומה חשבנו, וסוחבים את זה איתנו עד הסוף ואז פוף... אנחנו כבר מתים, הכול נעלם, לא נשאר כלום, כאילו הכול היה רק בתוך הראש."
דניאל פרימו הוא חוקר צעיר ונמרץ, ממוקד בשאיפותיו, מצליח בעבודתו ועתידו מבטיח. לא פעם הוא נסחף אל תוך חייהם של מושאי חקירתו, אך נאבק להישאר בחוץ. הוא מדחיק כאב כרוני שאינו מרפה בעודו נע לעבר גורלו הצפוי.
מה יקרה לו לאדם ברגע בו ייוודע לו שהוא גוסס או ימיו ספורים?
האם יצא למסע תענוגות? האם ייאסף לסגפנות וכניעה שקטה? האם יתעלם וימשיך בשגרת חייו ויחפש לחיים משמעות, או יקרוס מבועת מאימת המוות המתקרב?
ובכלל, מהו ערך החיים בתוחלתם הקצובה?
אלה, כמדומה, השאלות שמרחפות בסיפורו של דניאל. תודעתו מרובת מסנני הכזב מאפשרת לו לתפקד, לקוות ולחלום, אך מערפלת את השכל הישר. עד לרגע האחרון הוא חומק מהמפגש עם הממשות הוודאית הצפויה לו.
זהו הרומן השלישי של מאיר פינקרט. קדמו לו הרומן "ועכשיו נופלים למעלה" שראה אור ב-2019 בהוצאת פרדס, והרומן "רוחות הרפאים של שש בערב" שתורגם לאנגלית ויצא לאור ב-2020 בהוצאת אמזון.