"שלום, יומן! האם לכתוב רק על הדברים הרעים? אמרתי לאמא שמצד אחד אני לא חושב שארצה להיזכר בדברים לא נעימים כשאהיה גדול, אבל מצד שני, אם לא אספר גם על הדברים הרעים, הכתיבה לא תהיה אמיתית".
אורי, גיבור הספר, מתאר ביומן שקיבל במתנה מהוריו את המאורעות העצובים והשמחים המתרחשים בחייו, בלי לחסוך מהקורא חשש, פחד, תקווה, שמחה ועצב. הוא כותב על טלי, ילדה בת גילו שהוא פוגש בחוג לרפואת ספורט ומתאהב בה. הוא כותב על תומר, חברו הטוב ביותר. הוא כותב על היחסים בין הוריו שהולכים ומידרדרים עד שהם מגיעים אל סף גירושים. הוא כותב על יוסי, נער חסר בית שאמו חולה מאוד.
מה שעובר לי בראש הוא ספר מרגש, שמוביל את גיבור הספר למאורעות, תהפוכות, ריגושים ומסקנות עד סוף הסיפור. האם, יצליח אורי למנוע את גירושי הוריו? האם תיענה טלי להצעת החברות שלו? האם יצליחו הילדים להציל את אמו של יוסי חסר הבית?
הספר נכתב בהשראת הספר "מאה אופרות ועלילותיהן" שקראה הסופרת בילדותה. הספר הפחיד אותה בסיפורי הבגידות, הקנאה והרצח, ועורר בה חרדה עמוקה לגורל משפחתה. זיכרון זה חלחל אל נבכי נשמתה ורדף אותה עוד שנים רבות גם כשאחד מתלמידיה פנה אליה וסיפר לה בדמעות שהוא חושש כי הוריו עומדים להתגרש. בימים הבאים שקע תלמידה האהוב והרגיש בדיכאון, וכל מאמציה לעודד את רוחו ולהסביר לו שעליו להשלים את המציאות לא צלחו. הוא חלה, אושפז בבית החולים, והתאושש רק כעבור חודשים אחדים.
רות יצחקי ריכטר, סופרת ותסריטאית. כתבה עד כה 8 ספרים. בין ספריה האחרים: "ארץ ירוקה שלי" ו"ים כחול שלי", "הלב והאבן" ,"בלילה אשיר בבריכה", "התמונה" ו"עפיפונים ועוגיות שוקולד".
סרטים לפי תסריטים שכתבה הופקו והוצגו בכל הערוצים המסחריים והציבוריים בישראל. כגון, "תמונה משפחתית" (סרט המשך לספר "התמונה"), "לחם", "עוד לא זקנה" ועוד.