”שנה שלישית. התמונות במצגת לא משתנות – מה שמשתנה זה המנגינה.
למדתי שמאגר הדמעות הוא אינסופי, תמיד יש להן אותו הטעם – מה שמשתנה זה עוצמת הזרימה שלהן.
שנה שלישית.
נראה שהפנמתי את העובדה שגיל-עד לא יחזור – מה שמשנה את המציאות היומיומית זה נקודת המבט שלנו.
כמו תינוק שנולד או אדם שנפצע, אנחנו לומדים ללכת מההתחלה – מה שמשתנה זה הכוח שלנו ואורך הרוח שלי לכל זה.
שנה שלישית.
הזמן מאבד לעתים מהמשמעות שהיתה לו – מה שמשתנה זה התוכן, השפה, המילים שאנו מוצאים כדי לבטא את עצמנו. השכול והאובדן מלווים אותי יום-יום על כל צעד ושעל – מה שמשתנה זה ההבנה שאפשר לחיות חיים מלאים למרות זאת, לצד זה."
שלוש שנים לאחר רצח שלושת הנערים – גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח – מוציאה בת-גלים שער, אמא של גיל-עד, יומן אישי המתאר את הימים הקשים מנשוא כהווייתם לצד התובנות שנבטו בה במהלך שנות ההתמודדות עם השכול, תובנות שאפשרו לה להמשיך בחייה הכי טוב שאפשר. האחדות, הטוּב והחוסן הבלתי-רגילים שהתגלו בעם ישראל במהלך קיץ תשע"ד סביב חטיפת הנערים הם שדרבנו את בת גלים להתיישב, לכתוב ולשקף לעם את עוצמתו ברגעים קשים.