נלחם בדממה
עבור רוב האנשים, צליל הוא מושג מופשט. במשך כל חיינו אנחנו מתעלמים מהרעש הסטטי ומתמקדים בדברים שנראים לנו חשובים. אבל מה יקרה אם הצלילים ייבלעו בתוך הדממה עד שתיתנו הכול רק כדי להמשיך להיאחז באותם רעשי רקע חסרי חשיבות?
תמיד הייתי לוחם. עם זוג הורים שבקושי הצליחו להישאר מחוץ לכלא ושני אחים קטנים שאיכשהו חמקו מעתיד במשפחות אומנה, פיתחתי יכולת לחמוק מהמכות שהחיים הנחיתו עליי.
בילדותי, לא היה לי שום דבר משלי. אבל מהרגע הראשון שבו פגשתי את אלייזה ריינולדס, היא תמיד הייתה שלי. התמכרתי אליה ולמפלט שהענקנו זה לזה מפני המציאות. לאורך השנים היו לה חברים, ולי היו חברות, אבל לא עבר לילה אחד שלא שמעתי את קולה.
מעולם לא תכננתי לפגוש את אהבת חיי כבר בגיל שלוש־עשרה. בטח שלא לאבד את שמיעתי בהדרגה ולהתחרש בגיל עשרים ואחת.
אבל זה קרה בכל מקרה.
נלחם בצללים
גדלתי במשפחה של מתאגרפים.
תמיד חשבתי שאלך בעקבותיהם, שאהפוך לבלתי מנוצח בזירת האִגרוף. אבל כל זה השתנה ביום שהצלתי את חיי האישה שאהבתי ושלעולם לא תהיה שלי.
אחי קרא לי גיבור, והפרס על הגבורה היה כיסא גלגלים.
משותק, חיי הפכו לגיהינום שאין ממנו מנוס.
עד שפגשתי אותה.
לאש מייבי היה חיוך עוצר לבבות וצחוק שהשקיט את הזעם ואת רגשות הטינה שבעבעו בתוכי. היא הראתה לי שאפילו בלילה החשוך ביותר עדיין אפשר לראות כוכבים, גם אם צריך לשכב בין עשבים שוטים כדי לצפות בהם.
הייתי אידיוט ממורמר שהתאהב בנערה עם נטייה לברוח. ואומנם לא יכולתי ללכת, אבל הייתי מוכן לרדוף אחריה עד יומי האחרון.
ועכשיו אני על הקרשים בקרב הכי קשה של חיי.
נלחם בצללים של העבר.
נלחם על העתיד שלי.
נלחם בשבילה.
***
נלחם בצללים הוא רכבת הרים רגשית ויצרית, שופעת דרמות ורגעים שלא ישאירו עין יבשה. אלי מרטינז רקמה סיפור עם דמויות נפלאות וכתיבה מרהיבה, שתישאר איתכם זמן רב אחרי העמוד האחרון.
נלחם בבדידות
נולדתי להילחם.
ההורים שלי נטשו אותי וכל חיי פילסתי לי דרך משלי – כזאת שחושלה באגרופים ונסללה בכאב.
בזירה אף אחד לא היה יכול להתקרב אליי. הבסתי כל מי שהתמודד נגדי.
אבל בזה הסתכמו הניצחונות שלי.
מחוץ לזירה, אכזבתי פעם אחר פעם את האנשים המעטים שאהבו אותי. כולל את החברה הכי טובה שלי, ליב ג'יימס – היחידה שהייתי מוכן למות כדי להגן עליה.
אף על פי שלא הייתי ראוי לה, ליב אף פעם לא הפסיקה להאמין בי. אף פעם לא ויתרה. אף פעם לא הרפתה. אחרי הכול, היא הבינה מה איבדתי, כי גם היא איבדה את אותו דבר.
ליב הייתה כל עולמי, אבל אף פעם לא הייתה באמת שלי.