"אז עכשיו בוא תספר לי איך דוס כמוך פוגש קיבוצניקית חילונית".
הם יושבים בקפה ורד, הממוקם במרכז הטיילת של נתניה. שמש של אחר צוהריים עומדת לזרוק את עצמה מקו הרקיע אל תוך המים, ורוח קרה נושבת אליהם מהים. גיורא מתכרבל בסווטשרט הכחול שעמיחי שלף עבורו מתוך התרמיל, וידיו שואבות את חומה של כוס התה אל גופו המתקרר. מולו יושב עמיחי ומסתכל בעצב בכוס השוקו החם... איפשהו ליד מחלף ינאי ויתר גיורא והפסיק למהר אחרי עמיחי. אם לא מתאים לו הוא לא מתכוון לרוץ אחריו, חשב לעצמו והאט את הקצב, יודע בתוך תוכו שהבחור לא ייעלם וּודאי יחכה לו בהמשך. ואכן, הוא לא מופתע כשהוא מגיע אל חוף בית ינאי, אחרי שאיבד את סימני השביל בין גבעות החול הזרועות בשיחי רותם לבנים, ורואה את גבו הרחב של עמיחי שיושב על החול וידיו שעונות על ברכיו, גבו אל הגבעות, סופי לצדו, ושניהם מתבוננים בים".
שני גיבורים יוצאים, כל אחד בנפרד, למסע בשביל ישראל. גיורא בן דוד חולה באֵי-אל-אס. הוא יודע שיש לו רק שתי אפשרויות: להיכנע למחלה או לנסות להכתיב לעצמו את עלילת חייו. עמיחי סגל מתאהב בעל כורחו בתמר, מדריכת ספורט שפגש בצבא. הוא חובש כיפה, היא קיבוצניקית חילונית. הוא יוצא למסע שנועד לקרב אותו לעצמו. שני גברים שונים לחלוטין ושביל ישראל אחד שיחבר אותם זה לזה, צעד אחרי צעד.
מאחורי כל זה הוא סיפור מסע. מסע ב"שביל ישראל", בין חילוניות לדתיות, בין נעורים לזִקנה, בין בריאות לחולי, בין נופי הארץ המשתנים. הוא גם סיפור על אהבה. אהבה מבוגרת ואהבה צעירה, וכוחה להניע את גיבוריה ולטלטל את חייהם. אבל יותר מכול הוא סיפור על תקווה ועל אומץ לב, המתאר את יכולתו של האדם למצוא בתוך השביל המסומן את הדרך האישית שלו.
נירית הלבני, ילידת 1964, בת קיבוץ מנרה, נשואה ואם לארבעה, מתגוררת במושב משגב דב – שבמועצה אזורית גדרות. בעלת תואר ראשון בספרות עברית ובתיאטרון מאוניברסיטת תל אביב, עוסקת בניהול משאבי אנוש ושימור עובדים, בהנחיית סדנאות כתיבה, בקידום מיזמים ספרותיים - ובכתיבה.
בשנת 2013 יצא לאור בהוצאת פרדס הרומן הראשון שלה "ראי אדמה", שזכה לשבחי הביקורות. מאחורי כל זה הוא הרומן השני שלה.
זה זמן רב לא נהניתי מכתיבה כה מושלמת ומרשימה.
מומלץ בחום לקריאה!!!