קיץ 1978. באזור כפרי בנורווגיה משתולל פירומן שמצית אסמי תבואה ובתים על יושביהם וזורע הרס ואימה. ארבעה אנשים כמעט מקפחים את חייהם, ורכוש רב הופך לאוּד מעשן. הקהילה הכפרית השלווה, שמאז מלחמת־העולם השנייה לא זוכרת ימים סוערים כאלו, ניצבת בקדמת הבמה החדשותית. התושבים אינם עוצמים עין, וגברים רבים עומדים על משמרתם בפתח הבית חמושים ברובה. הימים חולפים ואין כל רמז באשר לזהותו ולמניעיו של האחראי למופע האימים הזה. אבל יש אמא אחת בכפר, שאט אט מתגבשת בתוכה ההכרה שכנראה מדובר בבנה.
בשיאם של האירועים ויום לפני שנתפס לבסוף הפירומן, מוטבל בכנסייה תינוק בשם גאוטה הייוול. שנים לאחר מכן, אחרי שעבר לעיר והפך לסופר, הוא מחליט לחזור לכפר ילדותו. הוא מתחקה אחר אירועי אותם ימים ומצליב בין סיפורו האישי לזה של הפירומן; שניהם ילדים טובים ואהובים ותלמידים מצטיינים שהכול היה פתוח בפניהם, ואיכשהו, עבור שניהם, הדברים השתבשו.
ברומן המרתק והנוגע ללב הזה מבקש גאוטה הייוול לעסוק בגבול בין שפיות לשיגעון, ביחסי הורים וילדים, בתהליכי גיבוש האישיות והעולם הפנימי, בזיכרון ובאובדן.
הספר זכה בפרס בְּרָגֶה - הפרס הספרותי החשוב ביותר בנורווגיה, והיה מועמד לפרסים ספרותיים נוספים. הוא היה לרב־מכר ותורגם לשפות רבות.