בחצר של גברת ארליך ישנו צמח טורף. שמרית ואביב בני השמונה אינם יודעים את שמו האמיתי ולכן הם קוראים לו "אל תיגע בי".
"תוך כמה זמן העלים שלו ייפתחו?" שואל אביב את שמרית, והיא משיבה, "לא יודעת. אולי הם לא ייפתחו לעולם."
זהו סיפור ילדותה של שמרית במושב דתי בשנים שאבי טולדנו היה כוכב עולה. זהו סיפור נעוריה באולפנא דתית בשנים שהמילה הומו הייתה קללה. זהו סיפור בגרותה בשנים שהכול השתנה.
זהו סיפור על פגיעה מינית שעברה כילדה והשלכותיה על שנות התבגרותה ועל הבחירות שלה כאישה בוגרת, כאם וכרעיה.
סיפור שמבקש לעורר מחשבה על האופן שבו חוויות קשות נחקקות בנו ועל האופן שבו אנחנו מתקשרים עם היקרים לנו ביותר.
אשרה גרינבלט, בעלת סטודיו לבניית אתרים, נשואה ואם לשלושה, בוגרת החוג לסרטן.
לגדול על מים הוא ספרה הראשון.
לאתר המחברת ולהזמנת ספר מודפס, לחצו כאן.
אין לי מספיק מילים כדי לתאר את החווייה שלי מהקריאה בו. הסיפור מטלטל, עצוב, כואב, נוגע ויחד אם זאת אופטימי.
היו בו המון חלקים בהם הזדהתי ויכולתי להרגיש את הכאב.
היו רגעים שצחקתי בקול ואחרים בהם בכיתי כל כך.
מורגש שכל מילה מחושבת, שכל שורה וכל עמוד נכתבו בקפידה ורגישות. למרות הכאב לא ניסית לדרוס או לזלזל במגזר/בדת/ברבנים או כל אדם אחר.
תודה לך על ספר מעולה שבטוח אקרא שוב.
מומלץ מאוד לקריאה.