שמעון רוזנברג אינו חוסך בשיריו בביקורת חברתית, פוליטית, אתית, או בביקורת עצמית. גם בספר זה הוא מסתמן כמשתייך במובהק לזרם המשוררים החברתיים – ככזה שאינו מעמיד את עולמו הרגשי במרכז שירתו. בשירי הספר ניכר שימוש מושכל במגוון מבנים שיריים ואמצעים אמנותיים. הוא יוצא ונכנס בטבעיות בכל משלבי השפה ואינו נמנע אף מחריזה ומשקל, כשהם משרתים אמירה מושחזת, או מבליטים יסודות הגותיים, ביקורתיים, אירוניים ופסימיים. שיריו התפרסמו בכתבי העת: מטעם, מטען, עיתון 77, מאזניים, משיב הרוח ובכתבי עת מקוונים.