אילו יכולתם לבודד רגע אחד מחייכם, ולהפוך אותו לערסל שתוכלו לשוב ולהתכרבל בו מתי שתרצו – באיזה רגע הייתם בוחרים? מה הייתם מוכנים לעשות כדי להשיב לרשותכם את הזיכרונות היקרים לכם ביותר, אם הייתם עלולים לאבד אותם לנצח? עם הדילמות האלה נאלצת להתמודד ליז פיין, צעירה רגילה, בת 23, עם חיים "לא כל כך רגילים", כדבריה. מסלול חייה המבטיח של ליז נקטע באופן פתאומי בעקבות תאונה, והיא מושלכת החוצה, אל החלל הריק, ללא נקודת אחיזה. יום אחד גם המחשב הנייד שלה נגנב, וזמן קצר לאחר מכן היא מקבלת מכתב סחיטה. הסחטן, "מישו", הוא גבר תל אביבי קל לשון וקהה חושים, המחזיק בחייה הווירטואליים של ליז כבבן ערובה. הוא דורש ממנה לכתוב לו 40 מכתבים שבהם תחשוף באותנטיות מוחלטת את חייה, את מחשבותיה ואת רגשותיה. אם לא תעשה זאת, הוא מאיים כי ימחק את התכנים שבמחשב שלה: מכתבים יקרים לליבה שאין להם תחליף ויומנים שבהם תיעדה את הזיכרונות החשובים לה ביותר. קולותיהם של ליז, של "מישו" ושל דמויות מחייהם נשזרים זה בזה בסיפור סוחף, שבמהלכו נחשפים סודות מכוננים. חליפת המכתבים ביניהם מגוללת בפני הקורא בהדרגה את סיפור חייהם המורכב מחוויות צבעוניות, מאהבות אבודות, מטרגדיות ומניסיונות להתאושש מהן.
הרומן "כל הג'אז הזה" מציג דמויות אקסצנטריות שנעות בין העולם הווירטואלי לבין המציאות הפיזית, בין נעורים לבין חידלון. הוא נע עם גלי ההדף שמותיר אחריו האובדן, ומתחקה אחר תפקיד השפה בהתמודדות עמו. במקצב ייחודי הוא מתעד ללא פשרות את שבריריות הנפש האנושית החשופה לאקראיות החיים, ומנגד – את תעצומותיה. המחברת, ילידת 1980, נולדה וגדלה בקיבוץ עין שמר. עיתונאית לשעבר ומנהלת חברת תוכן שיווקי. בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה, חיה בתל אביב עם בן זוגה, שני ילדיה ושלושה חתולים שקופים. זהו ספרה הראשון.
דבר עורכת האתר:
חליפת מכתבים הכתובה באופן קולח ונוגע.
אני אוהבת לקרוא ספרים חדשים.
זה כמעט כמו לפגוש מישהו בפעם הראשונה.
לפעמים, מיד מחבבים ומוצאים מכנה משותף לשיחה. לפעמים זה לוקח זמן….
הפעם פגשתי ספר כל כך חדש, שאפילו לא הוציאו אותו עדיין לאור.
הסקרנות הכריעה אותי לגמרי. תיכף תבינו למה.
הנושא עצמו נראה לי כמו חידה:
בחור ובחורה מתכתבים במיילים זה עם זו. לא מבחירה חופשית, אלא מתוך כפייה חד צדדית ווירטואלית שלו עליה.
מסתבר שהבחור, המכונה ״מישו״ מחזיק ברשותו את המחשב הגנוב של הבחורה, ליזי, ששמה האמיתי הוא עליזה (למרות שהיא די עצובה).
מישו לא רק מחזיק את המחשב, הוא גם מכתיב לליזי את התנאים להחזרתו. הוא מאלץ את ליזי לכתוב לו על עצמה ובתמורה, ישחרר את קובץ אסופת המכתבים שהפריד מתוך שאר הקבצים שעל גבי המחשב הגנוב. את אסופת המכתבים הזו הוא מחזיק כבן ערובה בידיו והוא לא מתכוון לשחרר אותה בקלות. במיוחד, כשהוא יודע עד כמה היא חשובה לליזי.
מאיפה הוא יודע הכל עליה?
ובאיזו זכות הוא כופה את עצמו? מה היא חייבת לו?
האם הוא מונע מחוסר ביטחון? מאהבה נכזבת? אולי זה בכלל עוד סיפור על אובססיה מסוכנת?
עם התחלה כזו, חייבים להמשיך לקרוא.
לאט לאט וככל שליזי נענית לדרישות המעצבנות של מישו, נפרשים בפנינו חיי השניים. העבר שלהם לא פשוט. קשה מנשוא, אפילו.
ולמרות זאת, מה הם מחפשים במערבולת הרגשית שאליה נכלאו? איזו מערכת יחסים יכולה סיטואציה כזו להוליד, מבחינתם? פורקן מזיכרונות שלא מרפים? גירוד בלתי פוסק של פצעים מהעבר? אולי נחמה?
המילים הם מוטיב מרכזי בסיפור המיוחד הזה. בעיקר מילים שלא אומרים. שתיקות שמלוות לאורך שנים ומעיקות כל כך….
מישו וליזי, שבדרך כלל לא מדברים על כל דבר עם כל אחד מחפשים מגע באמצעות התכתובת הוירטואלית. הם מתצפתים זה על זו. מתקדמים האחד אל השנייה ולרגע, אפשר לחשוב שהם ממש חברים שהכירו מזמן.
האם זהו באמת סיפור של התאהבות במיילים? תצטרכו לקרוא ולהיווכח בעצמכם.
כל הג׳אז הזה, ספרה של סנונית ליס, מומלץ בחום רב ביותר."
מעניינת הדרך והפיתרון הספרותי ""לפתור"" מערכת יחסים ת שכזו!"
קראתי כמעט באופן רציף. ממליצה בחום!"