הסופר הדרום־אפריקני ג'. מ. קוטזי והסופר האמריקני פול אוסטר קראו איש את ספריו של רעהו שנים רבות, אבל נפגשו לראשונה בפסטיבל ספרות באוסטרליה בפברואר 2008. זמן לא רב אחר כך הציע קוטזי לאוסטר כי יתחילו להחליף מכתבים באופן סדיר: זה עשוי להיות משעשע ואולי אפילו, "ברצון האל, נצליח להפיק ניצוצות זה מזה."
אוסטר הסתקרן והציע דיאלוג פתוח על כל נושא שיעניין אותם. "בעצם," כתב, "שיחות מהסוג שהיינו מנהלים אילו התגוררנו באותה עיר. אבל לא סתם פטפוטים של סעודת ערב, אלא משהו מוקפד יותר."
לאורך שלוש שנים עסקו מכתביהם כמעט בכל נושא, מספורט ועד אבהות, מספרות ועד קולנוע, מפילוסופיה ועד פוליטיקה, מהמשבר הכלכלי ועד אמנות, מוות, ארוטיקה, נישואים, ידידות ואהבה.
התכתובת המאלפת והתוססת בין השניים משרטטת דיוקן אינטימי, ולא פעם משעשע, של שני אנשים אלה תוך כדי עיסוק במורכבויות של ההווה. היא משקפת שני אינטלקטים חריפים המתענגים על ידידותם המשותפת, כפי שעולה מכל עמוד בספר.